הקבלן והעבריין נתפסים על חם - סיפור חקירה
ריקי וקובי סיימו את שיפוצי הדירה החדשה שלהם ועברו לגור בה לאחר המתנה ארוכה של התנהלות מול קבלנים, בעלי מקצוע, פועלים ו"כאבי ראש" אחרים. אל משרד החקירות שלי הם הגיעו לאחר פריצה שארעה כשבועיים לאחר שעברו לגור בדירתם החדשה. הבית הכיל כסף מזומן גלוי לעין, מחשבים ומוצרי חשמל יקרים, ותכשיטים שלא הוסתרו, אך הפריט היחיד שנגנב היה האקדח של קובי, אותו הוא רכש באופן חוקי למטרות הגנה עצמית.
קובי אמר לי שהקוד הסודי של הכספת היה מוצפן היטב ומסובך לפענוח ואין לו מושג כיצד הצליחו הפורצים לפענח אותו. הוא נתן לי את שמות הקבלנים והפועלים שהסתובבו בבית בעת השיפוצים. התחלנו בחקירה.
בשלב הראשון, איתרתי את הקבלן, גרי נחמיאס. ואספתי את כל המידע שיכולתי למצוא עליו. התברר שהוא קבלן ידוע ומוכר בצפון, שיפץ והקים בתים רבים, ללא עבר פלילי או תיעוד להונאה מכל סוג שהוא. החלטתי לעקוב אחריו כדי לגלות מידע שלא רשום באף מקום, מכיוון שכבר התחלתי לחשוד במעורבותו בפרשת האקדח הגנוב.
ביום השני למעקב, נסעתי בעקבות גרי אל אחת השכונות הנידחות בעיר התחתית. הוא נכנס אל פאב אפל ומוזנח, בהחלט לא מקום בילוי שהייתי מצפה מקבלן עשיר לבלות בו. המתנתי קצת, ולאחר שעה, גרי יצא מהמקום עם גבר שמן, לבוש בחליפה צעקנית, עם שיער משוח ביותר מידי ג'ל, והשניים נכנסו אל המכונית של הגבר הלא מזוהה. כשאני מתעד את מספר הרישוי, ומצלם אותם.
הם הסתכלו מסביב אך לא ראו את מכוניתי, שהיתה מוסתרת היטב, ולאחר שהיו בטוחים שאיש אינו עוקב אחריהם, הגבר עם הג'ל ניגש לתא המטען, הוציא משם תיק מסמכים ומסר אותו לגרי. גרי לקח את התיק מבלי לפתוח אותו, לחץ את ידו של הגבר ונכנס חזרה למכוניתו, תוך שהוא מספק לי שלל הזדמנויות מפוארות לצילומי המעקב שלי.
למחרת איתרתי את זהות הגבר הגנדרן באמצעות מספר הרישוי שהיה בידי. מורדי מרציאנו, חייל בכיר, נאמן ומבוקש של אחת ממשפחות הפשע המבוקשות באזור הצפון. לא פחות ולא יותר. אף פעם לא הייתי ממש חזק במתמטיקה, אבל החשבון כאן היה פשוט למדי.
התקשרתי אל ריקי וקובי, והזמנתי אותם בשנית אל משרד החקירות שלי. אמרתי להם שעליתי על כיווני חקירה מעניינים, וברצוני לשתף אותם בממצאים. כשהם הגיעו למשרדי ושמעו את התכנית שפיתחתי, הם היססו מעט, וביקשו זמן לחשוב, היות ומדובר בתכנית מורכבת מעט אשר הצריכה הוצאות נוספות לא מבוטלות, למרות שהבטחתי להם שאם אני צודק, ורוב הסיכויים שאני צודק, יש סיכוי סביר שרוב ההוצאות הנוספות יוחזרו להם.
למחרת קיבלתי מהם מייל המאשר את המשך החקירה.
הפשלתי שרוולים וניגשתי למלאכה. צוות מיוחד ממשרד החקירות שלי, אשר גויס למשימה, איתר וילת מגורים בשכונה נאה בכרמל, שהייתה מועמדת להשכרה. הם שילמו דמי קדימה, וחתמו על חוזה שכירות.
על פי השלב הבא של התכנית, התקשרתי אל גרי, הקבלן הנודע, וביקשתי להיפגש עימו. בפגישה, שנערכה בבית קפה, הצגתי את עצמי כאיש עסקים אמיד אשר שכר את הווילה בכרמל למטרות עסקים מדיסקרטיות, ולכן אני פונה אליו, בעקבות המוניטין הרב שיצא לו, על מנת שיסייע לי לבנות בבית כספת מיוחדת לשמירת התכשיטים היקרים של אשתי, מסמכים חשובים וכמובן כסף מזומן.
גרי נסע איתי אל הוילה בדק את המיקום בו ביקשתי להתקין את הכספת, שכבר הוזמנה מראש, ואישר את פרטי העסקה. ניכר היה עליו שהוא רצה מאוד את העבודה, אשר תמורתה הובטחה בתשלום מזומן, ללא רישומים או קבלות.
למחרת התייצב גרי בבית השכור עם פועליו, התקין את הכספת, ולאחר שהטמנתי בה קופסאות ומעטפות סגורות היטב, הוא עזר לי לבחור קוד סודי "מורכב", נעל את הכספת, קיבל את התשלום וציין שתענוג לעשות איתי עסקים.
אמרתי לגרי שאני מתכוון להיכנס לגור בבית רק בעוד שבוע, לאחר שאחסל את עסקי במרכז, והצבתי שני חוקרים שימתינו מחוץ לווילה.
בלילה השני, בדיוק לפי התכנית, הגיע אדון מרציאנו, האיש והג'ל, חדר אל הבית דרך אחד החלונות בקומת הקרקע, אותם לא הייתה בעיה לפרוץ, תוך שהוא מצולם ומתועד כמובן, ניגש אל הכספת המוסתרת, הקיש את הקוד הסודי ה"מסובך", פתח את הכספת, לקח את המעטפות והקופסאות, והתכונן לצאת, כשפתאום צד את עינו פתק לבן וגדול במעמקי הכספת בו היה מודפס באותיות ענקיות ושמחות: "חייך, אכלת אותה. תעשה יפה שלום למצלמה".
רק אז הרים מרציאנו ההמום את ראשו וראה מצלמה קטנה חבויה מעל הכספת. הוא ניפץ אותה כמובן בחמת זעם, ופנה לצאת מהבית במהירות, אלא ששם המתינו לו כבר כחולי המדים, והזמינו אותו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה.
בחקירה התגלה סיפור האקדח הגנוב, כמו סיפורי מקרים אחרים אשר נולדו כתוצאה משיתוף הפעולה הפורה של הקבלן והעבריין.
אני אוהב לשתף פעולה עם המשטרה. הם מכירים אותי כחוקר פרטי ותיק, ובדרך כלל שמחים לשתף איתי פעולה כשאני אומר להם שיש לי מידע רציני. שיתוף הפעולה הזה עובד פעמים רבות היטב לשני הצדדים, ואם הצלחתי לסייע לנקות קצת את הרחובות, הרווחתי.
אמנון רודס חקירות-נשר
קובי אמר לי שהקוד הסודי של הכספת היה מוצפן היטב ומסובך לפענוח ואין לו מושג כיצד הצליחו הפורצים לפענח אותו. הוא נתן לי את שמות הקבלנים והפועלים שהסתובבו בבית בעת השיפוצים. התחלנו בחקירה.
בשלב הראשון, איתרתי את הקבלן, גרי נחמיאס. ואספתי את כל המידע שיכולתי למצוא עליו. התברר שהוא קבלן ידוע ומוכר בצפון, שיפץ והקים בתים רבים, ללא עבר פלילי או תיעוד להונאה מכל סוג שהוא. החלטתי לעקוב אחריו כדי לגלות מידע שלא רשום באף מקום, מכיוון שכבר התחלתי לחשוד במעורבותו בפרשת האקדח הגנוב.
ביום השני למעקב, נסעתי בעקבות גרי אל אחת השכונות הנידחות בעיר התחתית. הוא נכנס אל פאב אפל ומוזנח, בהחלט לא מקום בילוי שהייתי מצפה מקבלן עשיר לבלות בו. המתנתי קצת, ולאחר שעה, גרי יצא מהמקום עם גבר שמן, לבוש בחליפה צעקנית, עם שיער משוח ביותר מידי ג'ל, והשניים נכנסו אל המכונית של הגבר הלא מזוהה. כשאני מתעד את מספר הרישוי, ומצלם אותם.
הם הסתכלו מסביב אך לא ראו את מכוניתי, שהיתה מוסתרת היטב, ולאחר שהיו בטוחים שאיש אינו עוקב אחריהם, הגבר עם הג'ל ניגש לתא המטען, הוציא משם תיק מסמכים ומסר אותו לגרי. גרי לקח את התיק מבלי לפתוח אותו, לחץ את ידו של הגבר ונכנס חזרה למכוניתו, תוך שהוא מספק לי שלל הזדמנויות מפוארות לצילומי המעקב שלי.
למחרת איתרתי את זהות הגבר הגנדרן באמצעות מספר הרישוי שהיה בידי. מורדי מרציאנו, חייל בכיר, נאמן ומבוקש של אחת ממשפחות הפשע המבוקשות באזור הצפון. לא פחות ולא יותר. אף פעם לא הייתי ממש חזק במתמטיקה, אבל החשבון כאן היה פשוט למדי.
התקשרתי אל ריקי וקובי, והזמנתי אותם בשנית אל משרד החקירות שלי. אמרתי להם שעליתי על כיווני חקירה מעניינים, וברצוני לשתף אותם בממצאים. כשהם הגיעו למשרדי ושמעו את התכנית שפיתחתי, הם היססו מעט, וביקשו זמן לחשוב, היות ומדובר בתכנית מורכבת מעט אשר הצריכה הוצאות נוספות לא מבוטלות, למרות שהבטחתי להם שאם אני צודק, ורוב הסיכויים שאני צודק, יש סיכוי סביר שרוב ההוצאות הנוספות יוחזרו להם.
למחרת קיבלתי מהם מייל המאשר את המשך החקירה.
הפשלתי שרוולים וניגשתי למלאכה. צוות מיוחד ממשרד החקירות שלי, אשר גויס למשימה, איתר וילת מגורים בשכונה נאה בכרמל, שהייתה מועמדת להשכרה. הם שילמו דמי קדימה, וחתמו על חוזה שכירות.
על פי השלב הבא של התכנית, התקשרתי אל גרי, הקבלן הנודע, וביקשתי להיפגש עימו. בפגישה, שנערכה בבית קפה, הצגתי את עצמי כאיש עסקים אמיד אשר שכר את הווילה בכרמל למטרות עסקים מדיסקרטיות, ולכן אני פונה אליו, בעקבות המוניטין הרב שיצא לו, על מנת שיסייע לי לבנות בבית כספת מיוחדת לשמירת התכשיטים היקרים של אשתי, מסמכים חשובים וכמובן כסף מזומן.
גרי נסע איתי אל הוילה בדק את המיקום בו ביקשתי להתקין את הכספת, שכבר הוזמנה מראש, ואישר את פרטי העסקה. ניכר היה עליו שהוא רצה מאוד את העבודה, אשר תמורתה הובטחה בתשלום מזומן, ללא רישומים או קבלות.
למחרת התייצב גרי בבית השכור עם פועליו, התקין את הכספת, ולאחר שהטמנתי בה קופסאות ומעטפות סגורות היטב, הוא עזר לי לבחור קוד סודי "מורכב", נעל את הכספת, קיבל את התשלום וציין שתענוג לעשות איתי עסקים.
אמרתי לגרי שאני מתכוון להיכנס לגור בבית רק בעוד שבוע, לאחר שאחסל את עסקי במרכז, והצבתי שני חוקרים שימתינו מחוץ לווילה.
בלילה השני, בדיוק לפי התכנית, הגיע אדון מרציאנו, האיש והג'ל, חדר אל הבית דרך אחד החלונות בקומת הקרקע, אותם לא הייתה בעיה לפרוץ, תוך שהוא מצולם ומתועד כמובן, ניגש אל הכספת המוסתרת, הקיש את הקוד הסודי ה"מסובך", פתח את הכספת, לקח את המעטפות והקופסאות, והתכונן לצאת, כשפתאום צד את עינו פתק לבן וגדול במעמקי הכספת בו היה מודפס באותיות ענקיות ושמחות: "חייך, אכלת אותה. תעשה יפה שלום למצלמה".
רק אז הרים מרציאנו ההמום את ראשו וראה מצלמה קטנה חבויה מעל הכספת. הוא ניפץ אותה כמובן בחמת זעם, ופנה לצאת מהבית במהירות, אלא ששם המתינו לו כבר כחולי המדים, והזמינו אותו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה.
בחקירה התגלה סיפור האקדח הגנוב, כמו סיפורי מקרים אחרים אשר נולדו כתוצאה משיתוף הפעולה הפורה של הקבלן והעבריין.
אני אוהב לשתף פעולה עם המשטרה. הם מכירים אותי כחוקר פרטי ותיק, ובדרך כלל שמחים לשתף איתי פעולה כשאני אומר להם שיש לי מידע רציני. שיתוף הפעולה הזה עובד פעמים רבות היטב לשני הצדדים, ואם הצלחתי לסייע לנקות קצת את הרחובות, הרווחתי.
אמנון רודס חקירות-נשר
