תראו את מי מצאתי בפייסבוק!
האינטרנט הוא עולם מלא הפתעות וחידושים. הוא נוגע בחיינו בכל תחום אפשרי, וגם אני, כחוקר פרטי עושה באתרים רבים ברשת בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, שימוש רב.
זהו גם הסיפור של נטע לי ויערית, אחיות תאומות שגדלו במשפחות שונות, כבנות מאומצות ודרכן הצטלבה באמצעות הפייסבוק.
קודם אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, חוקר פרטי ובעל משרד החקירות, אמנון רודס משרד חקירות.
אני עוסק בתחום של חקירות פרטיות שנים ארוכות, אך אודה ואומר, שאני שומר פינה חמה למקרים של חיפוש הורים.
כששתי האחיות, בתחילת שנות העשרים שלהן, נכנסו למשרדי, אי אפשר היה לטעות בדמיון ביניהן. שתיהן גבוהות קומה, בלונדיניות, עיניים בהירות, וחיוך ממיס לבבות. אפילו הקול שלהן היה דומה.
הן סיפרו לי ששתיהן גדלו כבנות מאומצות במשפחות מאזורים שונים בארץ.
נטע לי יהלום, תושבת חיפה, היא בת בכורה במשפחה של שלושה אחים. הוריה המאמצים לא יכלו להביא ילדים, והם אימצו אותה כשהייתה בת יומיים. לאחר כשנתיים, באופן מפתיע אמה המאמצת נכנסה להריון, ושני אחים תאומים נולדו לנטע לי, שלמרות שהייתה מאומצת המשיכה להיות היהלום הנוצץ של הוריה.
סיפורה של יערית דומה למדי לזה של נטע לי. להוריה המאמצים של יערית, היו שני בנים גדולים והם מאד רצו להביא בת לעולם. אך לאחר שנים של ניסיונות לא מוצלחים, הם החליטו לאמץ תינוקת יפהפייה שהוצעה להם ע"י שירותי הרווחה בעירם, רעננה.
שתי הבנות שידעו שהן מאומצות, חיו חיים נוחים במשפחות אוהבות וחמות.
עד שיום אחד, חברה משותפת לשתיהן, משירותן הצבאי, הבחינה בדמיון הרב בין שתי הצעירות וחיברה ביניהן דרך הפייסבוק.
בתחילת הדרך מה שחיבר בין האחיות הייתה הסקרנות הטבעית לפגוש אדם שזהה לך בכל פרט. אך לאחר מכן, התחילו שאלות מהותיות יותר. מיהם הוריהן, ומדוע הן נמסרו לאימוץ?
לאחר ששוחחו עם הוריהן המאמצים, החליטו הבנות לפנות לחוקר פרטי מוסמך שיסייע להן למצוא את ההורים הביולוגיים, או לפחות לקבל מידע חיוני עליהם.
הן שמעו על אמנון רודס משרד חקירות ממכרים וחברות.
בפגישה הראשונה שלנו, הרבה מידע הן לא יכלו לספק לי, רק מה שהן שמעו מההורים המאמצים.
הוריה המאמצים של נטע לי, אבנר וענת סלמון, שאימצו אותה כשהייתה רק בת יומיים, לא ראו את אימה הביולוגית, אך יכלו לספר שנטע לי נולדה בבי"ח רמב"ם בחיפה ב-26.1.93. שהיא נולדה בניתוח קיסרי ושהיא בריאה ואין במשפחה מחלות תורשתיות. אף אחד לא סיפר להם, שלמעשה, באותה הלידה, נולדה עוד אחות.
הוריה של יערית, נתן ואורה פסטרנק, הוסיפו מידע משלהם, שנגע בעיקר לזהותה של העובדת הסוציאלית שהעבירה להם את תיק האימוץ של יערית.
כשהמידע המועט, אך החיוני הזה נמצא בידי, נסעתי לבי"ח רמב"ם וביקשתי לשוחח עם מנהל הארכיון בבית החולים. קיבלתי אישור משופט בית משפט מחוזי, לקבל לידי כל חומר שיימצא בארכיון של בית החולים, ורק קיוויתי, שבאמת מה שאמצא שם, יוכל לספק לי את המידע שיוביל אותי להוריהן הביולוגיים של הבנות. או לפחות לאחד מהם.
רציתי להיות אופטימי כמוהן, אבל מניסיוני האישי, קשה מאד לאתר הורים ביולוגיים שלא רוצים להיחשף. אבל, מאז הופעתו של הפייסבוק ושל רשתות חברתיות אחרות, חשיפת הורים ביולוגיים ובני משפחה שנעלמו לפני שנים, הפכה למשימה קלה יותר.
כנראה, שאלילת המזל החליטה לחייך למקרה של נטע לי ויערית, ובתום ביקור של חצי שעה בבי"ח, יצאתי ממשרד מנהל הארכיב עם פרטים חשובים ביותר על אימן של התאומות.
גיליתי שאנט רוזנטל, צעירה אמריקאית בת 22 ילדה את בנותיה בניתוח קיסרי, ומיד לאחר מכן מסרה את שתיהן לעובדת סוציאלית, שבידיה היו שני מכתבים של כתב וויתור על התאומות. את התינוקת הראשונה היא מסרה לזוג סלמון. את התינוקת השנייה, יערית, היא מסרה כעבור שבועיים, לזוג פסטרנק.
במסמכים שהיו בידי על אנט, היה רשום שהיא רווקה, שהיא תיירת בישראל, ושמקום מגוריה הזמניים הם בקיבוץ יגור, במרחק מספר קילומטרים מחיפה.
היא סירבה למסור פרטים על האב של הבנות, רק הסכימה לומר, שהוא ישראלי, יהודי, שאינו נושא מחלות תורשתיות שאמורות להדאיג את המשפחות המאמצות.
נכון, שהמידע שהיה בידי, היה מועט מאד, אבל, הוא היה הרבה יותר ממה שהיה לי לפני שהתחלתי לטפל במקרה.
הייתה לי תחושה, שאנט חזרה לארה"ב לאחר לידת בנותיה ושהיא סירבה לחשוף את זהות האב, מפני שהוא לא רצה שום קשר איתה ומפני שהוא, כנראה, היה נשוי ולא היה יכול להעניק את שמו או מעמד כל שהוא לשתי בנותיו.
התיישבתי מול המחשב, הכנסתי את השם אנט רוזנטל באנגלית והחזקתי אצבעות. זאת הייתה ירייה באפלה שקיוויתי שתפגע בול. אחרי כמה שניות, המסך התמלא בעשרות רשומות תחת אותו השם. במהירות התחלתי למחוק את הרשומות הלא רלוונטיות עד שהגעתי לחמש שנראו לי אפשריות. בסוף צמצמתי את הרשימה לשתי רשומות בלבד.
אחת מהן הייתה ד"ר אנט סירוטין (רוזנטל), רופאת ילדים מניו יורק סיטי, ואנט רוזנטל, אדריכלית ומעצבת פנים מסיאטל. נכנסתי לשתי הרשומות, השוואתי בין הנתונים שהיו בידיי לבין הנתונים שעל המסך והחלטתי שד"ר אנט סירוטין, היא כנראה אנט רוזנטל שילדה את שתי בנותיה הבכורות בבית חולים רמב"ם בינואר 1993.
לאחר שהיו בידיי את כל הפרטים שהייתי צריך כדי להיות בטוח שזאת האנט שאני מחפש, התקשרתי לאיש קשר שלי בניו יורק, ביקשתי ממנו שיעשה כמה בדיקות קטנות עבורי ורק אחרי שקיבלתי ממנו את התשובות המתאימות, יצרתי קשר עם ד"ר אנט סירוטין, דוקטור למשפטים.
הודיתי בליבי למורה באנגלית שלי במכון ברליץ שיתעקש איתי שאקפיד מדי יום לדבר כחצי שעה אנגלית מול המראה.
אחרי שלושה צלצולים, ענה לי קול של אישה בשנות הארבעים לחייה. קולה היה נעים ומתנגן, לא בדיוק סוג הקול שאתה מצפה מאישה שהיא דוקטור למשפטים.
לא הלכתי מסביב אלא ישר לעניין. במיוחד כשמדובר בשיחות חוץ, שהן גם יקרות, וגם לא תמיד באיכות גבוהה, חשוב להגיד את המידע העיקרי כבר בהתחלה.
הצגתי את עצמי, אמנון רודס בלש פרטי, מנהל משרד חקירות אמנון רודס. סיפרתי לה שהגעתי אליה במסגרת חיפושיי אחרי הוריהן הביולוגיים של שתי צעירות שנולדו בבית חולים רמב"ם בחיפה בינואר 1993. הסברתי לה שהחיפושים שלי הובילו אליה, ושאין בכוונתן של בנותיה לדרוש ממנה כספים, שמצבן הכלכלי מעולה, אך הן בהחלט מעוניינות לקבל מידע על שני האנשים שהביאו אותן לעולם.
אחרי כמה שניות של המתנה, היא השיבה לי בקול מאד שקט, אך יציב.
היא שאלה אם הבנות מכירות אחת את השנייה, איך הן הגיבו כשהן נפגשו לראשונה, וגם שאלה עוד שאלה שקצת הפתיעה אותי.
"האם הן מאושרות?" שקלתי איך לענות על שאלה שהיה בה מטען רב של רגשות.
"אני חושב שכן. ההורים המאמצים אנשים טובים וחמים. יש להן אחים חורגים שאוהבים אותן וסה"כ לא חסר להן כלום, לא במישור הכלכלי ולא במישור הרגשי. הן פשוט רוצות להכיר את ההורים הביולוגיים שלהן." הוספתי.
היא סיפרה לי שהיא גרושה, יש לה שני בנים תאומים ובת נוספת מנישואיה לפרופסור נחום סירוטין, שופט בבית משפט מחוזי בניו יורק.
היא הוסיפה שבמשך שנים חיפשה את בנותיה, אך ללא הצלחה. היא וויתרה סופית על חיפושיה כשנולדו התאומים וכבר לא היה לה זמן להמשיך בחיפושים.
לא שאלתי מיהו אב בנותיה. את זה היא תצטרך לגלות לתאומות בעצמה.
התקשרתי לנטע לי וליערית ועדכנתי אותן בחדשות האחרונות.
קבענו להיפגש כמה שעות לפני שאנט תגיע לפגישה איתן.
כעבור שבוע נחתה אנט סירוטין בנתב"ג. כשלוש אחרי הנחיתה היא נפגשה עם בנותיה ואיתי, בלובי של מלון דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב.
מיד כשנכנסנו ללובי של המלון, שתי התאומות היפהפיות ואני, יכולנו להבחין בדמותה התמירה והמרשימה של אנט. הדמיון בין האם לבנותיה היה בולט. שערן הבלונדיני החלק, העיניים הבהירות, היציבה האלגנטית ושפת הגוף הזהה של שלוש הנשים, הסגירו את הקרבה המשפחתית ביניהן.
במהלך החודשים האחרונים מאז שהן הכירו, שתי התאומות הפכו לחברות בלתי נפרדות. הן היו נפגשות לפחות פעם בשבוע, ומתקשרות בכל הדרכים המוכרות בימינו, פייסבוק, וואטסאפ, טוויטר, אייפון ועוד.
הן התקרבו לאימן כגוף אחד וחיכו. גם אני חיכיתי לראות איך תגיב האם למפגש הראשון שלה עם שתי התאומות שמעולם לא החזיקה בידיה או ראתה כיצד הן גדלות.
האם גם היא חשה בפספוס העצום כשהיא רואה אותן, שתי נשים צעירות ומוצלחות, או שפשוט לא הייתה לה ברירה אחרת?
כמשפטנית מנוסה אנט פעלה לפי הראש ולא לפי הרגש. היא חיבקה את בנותיה חיבוק חמים אך לא משתפך. היא נישקה לכל אחת על לחייה בצורה מאופקת אך נעימה.
כנראה שגם נטע לי ויערית עשו חזרות בבית וגם הן הגיבו באיפוק בדומה לאימן.
רווח לי. חשבתי שזה לא יהיה נכון שהמפגש הראשון ביניהן יהפוך לסרט טורקי כבר בשניות הראשונות.
מצאנו בית קפה שקט בצפון העיר, הזמנו קפה וארוחה קלה והמתנו לתחילת דבריה של אנט. אחרי שתי לגימות מהקפה, אנט התחילה לגלגל את קורות חייה לפני הולדת התאומות.
היא בת למשפחה יהודית וותיקה מניו יורק. אביה הוא בן למשפחת משפטנים ידועה בעיר. גם אחיה של אנט עורכי דין מובילים בקהילה, וכמו כל בני משפחתה, ציפו ממנה, תלמידה מצטיינת בתיכון להמשיך בלימודי משפטיים בהרווארד.
ואכן זה המסלול שהיא בחרה בו. הכל הלך כפי המתוכנן עד שבשנה האחרונה ללימודיה היא פגשה עורך דין מישראל שבא להשתלמות באוניברסיטה.
הקליק ביניהם היה מיידי. הם התאהבו מעל הראש, ורק אחרי שגילתה שהיא בהריון וציפתה שהוא יינשא לה, התברר לה שהוא נשוי עם ילדים.
באותו הזמן היא כבר לא יכלה לבצע הפלה, אך גם לא יכלה להחליט על לגדל אותן באופן עצמאי. הוא הספיק לחזור לישראל כשהוא מבטיח לה ש"יהיה בסדר".
היא סיימה את לימודיה, קיבלה את התעודה לידיה ונסעה לישראל, בתקווה שאהובה יסכים להכיר בבנותיה ולתת לה תמיכה כלכלית ומוראלית עד שהוא יתגרש מאשתו.
היא הגיעה לארץ ללא ידיעתו. היא התעקשה לפגוש אותו ואיימה לחשוף את האמת עליו בפני אשתו. הוא סירב לכל בקשה שלה להיפרד מאשתו ולהכיר בבנות, ומחוסר ברירה, האי החליטה שהיא תמסור אותן לאימוץ, מפני שלא יכלה לגדל אותן בעצמה.
היא ידעה שלא תקבל מהוריה עזרה כלכלית או כל עזרה אחרת, מפני שעצם כניסה להריון מחוץ למסגרת הנישואין היה טאבו במשפחה.
היא פנתה לשירותים הסוציאליים, חתמה על המסמכים הדרושים, ובמועד הלידה, הגיעה לבית חולים רמב"ם, וילדה את הבנות בניתוח קיסרי. היא ביקשה מראש לא לראות אותן כדי לא להתקשר אליהן רגשית. רק אחרי שהיא ילדה את הבנים התאומים, היא הבינה עד כמה הוויתור שלה היה קשה ואכזרי.
שלושתנו חיכינו לשמוע מאנט פרטים על אביהן הביולוגי של התאומות. אנט ידעה למה הבנות שלה מחכות, ואחרי כמה שניות של התלבטות, ראינו שהיא לוקחת החלטה, שבהתחלה לא הסכמתי איתה, אבל אחר כך הבנתי אותה.
היא סיפרה שאביהן הביולוגי הוא אישיות מאד מפורסמת בארץ, שופט בכיר, איש ללא רבב ונשוי באושר כבר ארבעים שנה לאשתו הראשונה.
בניו הלכו בדרכו, וגם הם עורכי דין ומשפטנים ידועים. אחד מהם התמנה לאחרונה לשופט בבית משפט מחוזי. אחד מנכדיו הוא ספורטאי מצטיין.
מכיוון שהוא לא רצה שום קשר איתה או עם בנותיו, גם כשנודע לו שהיא צריכה ללדת תאומות, היא מעדיפה לא לחשוף בפניהן את זהותו. היא יכולה להבטיח להן שהיא בדקה את עברו הרפואי, שאין מחלות גנטיות קשות בהיסטוריה הרפואית של משפחתו ושאם הן מוכנות להסתפק בידיעה שאימן הביולוגית התחרטה ומתחרטת בכל יום מימיה על זה שהיא מסרה אותן ברגע של חולשה, היא מעדיפה שזהות האב לא תיחשף לעולם.
נטע לי ויערית החליפו מבטים ביניהן. יכולתי להבין את האכזבה שלהן. הן רצו לדעת מיהו אביהן הביולוגי, אך הן בהחלט יכלו להבין את ההחלטה של האישה האמיצה שעמדה מולן. למרות שהייתה לי ביקורת על חלק ממעשיה של אנט כשמסרה את בנותיה לאימוץ, יכולתי להבין ולהעריץ את אומץ ליבה כשהיא וויתרה על התאומות כשהיא הבינה שלא תוכל לתת להן בית חם ואוהב, ללא תמיכה מהמשפחה או מאביהן, שהתכחש להן.
לאחר כמה שניות, נטע לי דיברה בשמה ובשם אחותה ואמרה שהן יכולות בהחלט להסתפק בידיעה שאימן הביולוגית עומדת מולן ושהן אינן מתעקשות לדעת מיהו אביהן הביולוגי.
חיוכה הגדול של אנט האיר את החדר ואת האווירה מסביב לשולחן. היא בעצמה שמרה בכובעה הפתעה קטנה משלה.
"מכיוון שאתם מוכנות לוותר על ידיעת הזהות של אביכן, אני אשמח אם תבואו בקיץ, בעוד כחודשיים לביקור בניו יורק, להכיר את האחים שלכן. סיפרתי לילדים, שיש להן שתי אחיות תאומות שמאד דומות להם. בהתחלה היה להם קצת קשה לקבל את הידיעה הזאת, אבל, הם אנשים עם ראש פתוח, ועכשיו הם סקרניים מאד להכיר את האחיות התאומות מישראל."
כשאני מסכם את המקרה של התאומות, יכול להיות שנטע לי ויערית נאלצו לוותר על זהות של אדם שלא רצה להכיר בהן ואותן, אבל לפחות הן הרוויחו אם אוהבת, בנוסף לאמהות הקיימות, עוד שלושה אחים שהיו חפצים להכיר אותן ולקבל אותן לחיקם החם.
אמנון רודס –חקירות
כתובת מייל:[email protected]
טלפונים:048202817 או 0525922245.
זהו גם הסיפור של נטע לי ויערית, אחיות תאומות שגדלו במשפחות שונות, כבנות מאומצות ודרכן הצטלבה באמצעות הפייסבוק.
קודם אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, חוקר פרטי ובעל משרד החקירות, אמנון רודס משרד חקירות.
אני עוסק בתחום של חקירות פרטיות שנים ארוכות, אך אודה ואומר, שאני שומר פינה חמה למקרים של חיפוש הורים.
כששתי האחיות, בתחילת שנות העשרים שלהן, נכנסו למשרדי, אי אפשר היה לטעות בדמיון ביניהן. שתיהן גבוהות קומה, בלונדיניות, עיניים בהירות, וחיוך ממיס לבבות. אפילו הקול שלהן היה דומה.
הן סיפרו לי ששתיהן גדלו כבנות מאומצות במשפחות מאזורים שונים בארץ.
נטע לי יהלום, תושבת חיפה, היא בת בכורה במשפחה של שלושה אחים. הוריה המאמצים לא יכלו להביא ילדים, והם אימצו אותה כשהייתה בת יומיים. לאחר כשנתיים, באופן מפתיע אמה המאמצת נכנסה להריון, ושני אחים תאומים נולדו לנטע לי, שלמרות שהייתה מאומצת המשיכה להיות היהלום הנוצץ של הוריה.
סיפורה של יערית דומה למדי לזה של נטע לי. להוריה המאמצים של יערית, היו שני בנים גדולים והם מאד רצו להביא בת לעולם. אך לאחר שנים של ניסיונות לא מוצלחים, הם החליטו לאמץ תינוקת יפהפייה שהוצעה להם ע"י שירותי הרווחה בעירם, רעננה.
שתי הבנות שידעו שהן מאומצות, חיו חיים נוחים במשפחות אוהבות וחמות.
עד שיום אחד, חברה משותפת לשתיהן, משירותן הצבאי, הבחינה בדמיון הרב בין שתי הצעירות וחיברה ביניהן דרך הפייסבוק.
בתחילת הדרך מה שחיבר בין האחיות הייתה הסקרנות הטבעית לפגוש אדם שזהה לך בכל פרט. אך לאחר מכן, התחילו שאלות מהותיות יותר. מיהם הוריהן, ומדוע הן נמסרו לאימוץ?
לאחר ששוחחו עם הוריהן המאמצים, החליטו הבנות לפנות לחוקר פרטי מוסמך שיסייע להן למצוא את ההורים הביולוגיים, או לפחות לקבל מידע חיוני עליהם.
הן שמעו על אמנון רודס משרד חקירות ממכרים וחברות.
בפגישה הראשונה שלנו, הרבה מידע הן לא יכלו לספק לי, רק מה שהן שמעו מההורים המאמצים.
הוריה המאמצים של נטע לי, אבנר וענת סלמון, שאימצו אותה כשהייתה רק בת יומיים, לא ראו את אימה הביולוגית, אך יכלו לספר שנטע לי נולדה בבי"ח רמב"ם בחיפה ב-26.1.93. שהיא נולדה בניתוח קיסרי ושהיא בריאה ואין במשפחה מחלות תורשתיות. אף אחד לא סיפר להם, שלמעשה, באותה הלידה, נולדה עוד אחות.
הוריה של יערית, נתן ואורה פסטרנק, הוסיפו מידע משלהם, שנגע בעיקר לזהותה של העובדת הסוציאלית שהעבירה להם את תיק האימוץ של יערית.
כשהמידע המועט, אך החיוני הזה נמצא בידי, נסעתי לבי"ח רמב"ם וביקשתי לשוחח עם מנהל הארכיון בבית החולים. קיבלתי אישור משופט בית משפט מחוזי, לקבל לידי כל חומר שיימצא בארכיון של בית החולים, ורק קיוויתי, שבאמת מה שאמצא שם, יוכל לספק לי את המידע שיוביל אותי להוריהן הביולוגיים של הבנות. או לפחות לאחד מהם.
רציתי להיות אופטימי כמוהן, אבל מניסיוני האישי, קשה מאד לאתר הורים ביולוגיים שלא רוצים להיחשף. אבל, מאז הופעתו של הפייסבוק ושל רשתות חברתיות אחרות, חשיפת הורים ביולוגיים ובני משפחה שנעלמו לפני שנים, הפכה למשימה קלה יותר.
כנראה, שאלילת המזל החליטה לחייך למקרה של נטע לי ויערית, ובתום ביקור של חצי שעה בבי"ח, יצאתי ממשרד מנהל הארכיב עם פרטים חשובים ביותר על אימן של התאומות.
גיליתי שאנט רוזנטל, צעירה אמריקאית בת 22 ילדה את בנותיה בניתוח קיסרי, ומיד לאחר מכן מסרה את שתיהן לעובדת סוציאלית, שבידיה היו שני מכתבים של כתב וויתור על התאומות. את התינוקת הראשונה היא מסרה לזוג סלמון. את התינוקת השנייה, יערית, היא מסרה כעבור שבועיים, לזוג פסטרנק.
במסמכים שהיו בידי על אנט, היה רשום שהיא רווקה, שהיא תיירת בישראל, ושמקום מגוריה הזמניים הם בקיבוץ יגור, במרחק מספר קילומטרים מחיפה.
היא סירבה למסור פרטים על האב של הבנות, רק הסכימה לומר, שהוא ישראלי, יהודי, שאינו נושא מחלות תורשתיות שאמורות להדאיג את המשפחות המאמצות.
נכון, שהמידע שהיה בידי, היה מועט מאד, אבל, הוא היה הרבה יותר ממה שהיה לי לפני שהתחלתי לטפל במקרה.
הייתה לי תחושה, שאנט חזרה לארה"ב לאחר לידת בנותיה ושהיא סירבה לחשוף את זהות האב, מפני שהוא לא רצה שום קשר איתה ומפני שהוא, כנראה, היה נשוי ולא היה יכול להעניק את שמו או מעמד כל שהוא לשתי בנותיו.
התיישבתי מול המחשב, הכנסתי את השם אנט רוזנטל באנגלית והחזקתי אצבעות. זאת הייתה ירייה באפלה שקיוויתי שתפגע בול. אחרי כמה שניות, המסך התמלא בעשרות רשומות תחת אותו השם. במהירות התחלתי למחוק את הרשומות הלא רלוונטיות עד שהגעתי לחמש שנראו לי אפשריות. בסוף צמצמתי את הרשימה לשתי רשומות בלבד.
אחת מהן הייתה ד"ר אנט סירוטין (רוזנטל), רופאת ילדים מניו יורק סיטי, ואנט רוזנטל, אדריכלית ומעצבת פנים מסיאטל. נכנסתי לשתי הרשומות, השוואתי בין הנתונים שהיו בידיי לבין הנתונים שעל המסך והחלטתי שד"ר אנט סירוטין, היא כנראה אנט רוזנטל שילדה את שתי בנותיה הבכורות בבית חולים רמב"ם בינואר 1993.
לאחר שהיו בידיי את כל הפרטים שהייתי צריך כדי להיות בטוח שזאת האנט שאני מחפש, התקשרתי לאיש קשר שלי בניו יורק, ביקשתי ממנו שיעשה כמה בדיקות קטנות עבורי ורק אחרי שקיבלתי ממנו את התשובות המתאימות, יצרתי קשר עם ד"ר אנט סירוטין, דוקטור למשפטים.
הודיתי בליבי למורה באנגלית שלי במכון ברליץ שיתעקש איתי שאקפיד מדי יום לדבר כחצי שעה אנגלית מול המראה.
אחרי שלושה צלצולים, ענה לי קול של אישה בשנות הארבעים לחייה. קולה היה נעים ומתנגן, לא בדיוק סוג הקול שאתה מצפה מאישה שהיא דוקטור למשפטים.
לא הלכתי מסביב אלא ישר לעניין. במיוחד כשמדובר בשיחות חוץ, שהן גם יקרות, וגם לא תמיד באיכות גבוהה, חשוב להגיד את המידע העיקרי כבר בהתחלה.
הצגתי את עצמי, אמנון רודס בלש פרטי, מנהל משרד חקירות אמנון רודס. סיפרתי לה שהגעתי אליה במסגרת חיפושיי אחרי הוריהן הביולוגיים של שתי צעירות שנולדו בבית חולים רמב"ם בחיפה בינואר 1993. הסברתי לה שהחיפושים שלי הובילו אליה, ושאין בכוונתן של בנותיה לדרוש ממנה כספים, שמצבן הכלכלי מעולה, אך הן בהחלט מעוניינות לקבל מידע על שני האנשים שהביאו אותן לעולם.
אחרי כמה שניות של המתנה, היא השיבה לי בקול מאד שקט, אך יציב.
היא שאלה אם הבנות מכירות אחת את השנייה, איך הן הגיבו כשהן נפגשו לראשונה, וגם שאלה עוד שאלה שקצת הפתיעה אותי.
"האם הן מאושרות?" שקלתי איך לענות על שאלה שהיה בה מטען רב של רגשות.
"אני חושב שכן. ההורים המאמצים אנשים טובים וחמים. יש להן אחים חורגים שאוהבים אותן וסה"כ לא חסר להן כלום, לא במישור הכלכלי ולא במישור הרגשי. הן פשוט רוצות להכיר את ההורים הביולוגיים שלהן." הוספתי.
היא סיפרה לי שהיא גרושה, יש לה שני בנים תאומים ובת נוספת מנישואיה לפרופסור נחום סירוטין, שופט בבית משפט מחוזי בניו יורק.
היא הוסיפה שבמשך שנים חיפשה את בנותיה, אך ללא הצלחה. היא וויתרה סופית על חיפושיה כשנולדו התאומים וכבר לא היה לה זמן להמשיך בחיפושים.
לא שאלתי מיהו אב בנותיה. את זה היא תצטרך לגלות לתאומות בעצמה.
התקשרתי לנטע לי וליערית ועדכנתי אותן בחדשות האחרונות.
קבענו להיפגש כמה שעות לפני שאנט תגיע לפגישה איתן.
כעבור שבוע נחתה אנט סירוטין בנתב"ג. כשלוש אחרי הנחיתה היא נפגשה עם בנותיה ואיתי, בלובי של מלון דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב.
מיד כשנכנסנו ללובי של המלון, שתי התאומות היפהפיות ואני, יכולנו להבחין בדמותה התמירה והמרשימה של אנט. הדמיון בין האם לבנותיה היה בולט. שערן הבלונדיני החלק, העיניים הבהירות, היציבה האלגנטית ושפת הגוף הזהה של שלוש הנשים, הסגירו את הקרבה המשפחתית ביניהן.
במהלך החודשים האחרונים מאז שהן הכירו, שתי התאומות הפכו לחברות בלתי נפרדות. הן היו נפגשות לפחות פעם בשבוע, ומתקשרות בכל הדרכים המוכרות בימינו, פייסבוק, וואטסאפ, טוויטר, אייפון ועוד.
הן התקרבו לאימן כגוף אחד וחיכו. גם אני חיכיתי לראות איך תגיב האם למפגש הראשון שלה עם שתי התאומות שמעולם לא החזיקה בידיה או ראתה כיצד הן גדלות.
האם גם היא חשה בפספוס העצום כשהיא רואה אותן, שתי נשים צעירות ומוצלחות, או שפשוט לא הייתה לה ברירה אחרת?
כמשפטנית מנוסה אנט פעלה לפי הראש ולא לפי הרגש. היא חיבקה את בנותיה חיבוק חמים אך לא משתפך. היא נישקה לכל אחת על לחייה בצורה מאופקת אך נעימה.
כנראה שגם נטע לי ויערית עשו חזרות בבית וגם הן הגיבו באיפוק בדומה לאימן.
רווח לי. חשבתי שזה לא יהיה נכון שהמפגש הראשון ביניהן יהפוך לסרט טורקי כבר בשניות הראשונות.
מצאנו בית קפה שקט בצפון העיר, הזמנו קפה וארוחה קלה והמתנו לתחילת דבריה של אנט. אחרי שתי לגימות מהקפה, אנט התחילה לגלגל את קורות חייה לפני הולדת התאומות.
היא בת למשפחה יהודית וותיקה מניו יורק. אביה הוא בן למשפחת משפטנים ידועה בעיר. גם אחיה של אנט עורכי דין מובילים בקהילה, וכמו כל בני משפחתה, ציפו ממנה, תלמידה מצטיינת בתיכון להמשיך בלימודי משפטיים בהרווארד.
ואכן זה המסלול שהיא בחרה בו. הכל הלך כפי המתוכנן עד שבשנה האחרונה ללימודיה היא פגשה עורך דין מישראל שבא להשתלמות באוניברסיטה.
הקליק ביניהם היה מיידי. הם התאהבו מעל הראש, ורק אחרי שגילתה שהיא בהריון וציפתה שהוא יינשא לה, התברר לה שהוא נשוי עם ילדים.
באותו הזמן היא כבר לא יכלה לבצע הפלה, אך גם לא יכלה להחליט על לגדל אותן באופן עצמאי. הוא הספיק לחזור לישראל כשהוא מבטיח לה ש"יהיה בסדר".
היא סיימה את לימודיה, קיבלה את התעודה לידיה ונסעה לישראל, בתקווה שאהובה יסכים להכיר בבנותיה ולתת לה תמיכה כלכלית ומוראלית עד שהוא יתגרש מאשתו.
היא הגיעה לארץ ללא ידיעתו. היא התעקשה לפגוש אותו ואיימה לחשוף את האמת עליו בפני אשתו. הוא סירב לכל בקשה שלה להיפרד מאשתו ולהכיר בבנות, ומחוסר ברירה, האי החליטה שהיא תמסור אותן לאימוץ, מפני שלא יכלה לגדל אותן בעצמה.
היא ידעה שלא תקבל מהוריה עזרה כלכלית או כל עזרה אחרת, מפני שעצם כניסה להריון מחוץ למסגרת הנישואין היה טאבו במשפחה.
היא פנתה לשירותים הסוציאליים, חתמה על המסמכים הדרושים, ובמועד הלידה, הגיעה לבית חולים רמב"ם, וילדה את הבנות בניתוח קיסרי. היא ביקשה מראש לא לראות אותן כדי לא להתקשר אליהן רגשית. רק אחרי שהיא ילדה את הבנים התאומים, היא הבינה עד כמה הוויתור שלה היה קשה ואכזרי.
שלושתנו חיכינו לשמוע מאנט פרטים על אביהן הביולוגי של התאומות. אנט ידעה למה הבנות שלה מחכות, ואחרי כמה שניות של התלבטות, ראינו שהיא לוקחת החלטה, שבהתחלה לא הסכמתי איתה, אבל אחר כך הבנתי אותה.
היא סיפרה שאביהן הביולוגי הוא אישיות מאד מפורסמת בארץ, שופט בכיר, איש ללא רבב ונשוי באושר כבר ארבעים שנה לאשתו הראשונה.
בניו הלכו בדרכו, וגם הם עורכי דין ומשפטנים ידועים. אחד מהם התמנה לאחרונה לשופט בבית משפט מחוזי. אחד מנכדיו הוא ספורטאי מצטיין.
מכיוון שהוא לא רצה שום קשר איתה או עם בנותיו, גם כשנודע לו שהיא צריכה ללדת תאומות, היא מעדיפה לא לחשוף בפניהן את זהותו. היא יכולה להבטיח להן שהיא בדקה את עברו הרפואי, שאין מחלות גנטיות קשות בהיסטוריה הרפואית של משפחתו ושאם הן מוכנות להסתפק בידיעה שאימן הביולוגית התחרטה ומתחרטת בכל יום מימיה על זה שהיא מסרה אותן ברגע של חולשה, היא מעדיפה שזהות האב לא תיחשף לעולם.
נטע לי ויערית החליפו מבטים ביניהן. יכולתי להבין את האכזבה שלהן. הן רצו לדעת מיהו אביהן הביולוגי, אך הן בהחלט יכלו להבין את ההחלטה של האישה האמיצה שעמדה מולן. למרות שהייתה לי ביקורת על חלק ממעשיה של אנט כשמסרה את בנותיה לאימוץ, יכולתי להבין ולהעריץ את אומץ ליבה כשהיא וויתרה על התאומות כשהיא הבינה שלא תוכל לתת להן בית חם ואוהב, ללא תמיכה מהמשפחה או מאביהן, שהתכחש להן.
לאחר כמה שניות, נטע לי דיברה בשמה ובשם אחותה ואמרה שהן יכולות בהחלט להסתפק בידיעה שאימן הביולוגית עומדת מולן ושהן אינן מתעקשות לדעת מיהו אביהן הביולוגי.
חיוכה הגדול של אנט האיר את החדר ואת האווירה מסביב לשולחן. היא בעצמה שמרה בכובעה הפתעה קטנה משלה.
"מכיוון שאתם מוכנות לוותר על ידיעת הזהות של אביכן, אני אשמח אם תבואו בקיץ, בעוד כחודשיים לביקור בניו יורק, להכיר את האחים שלכן. סיפרתי לילדים, שיש להן שתי אחיות תאומות שמאד דומות להם. בהתחלה היה להם קצת קשה לקבל את הידיעה הזאת, אבל, הם אנשים עם ראש פתוח, ועכשיו הם סקרניים מאד להכיר את האחיות התאומות מישראל."
כשאני מסכם את המקרה של התאומות, יכול להיות שנטע לי ויערית נאלצו לוותר על זהות של אדם שלא רצה להכיר בהן ואותן, אבל לפחות הן הרוויחו אם אוהבת, בנוסף לאמהות הקיימות, עוד שלושה אחים שהיו חפצים להכיר אותן ולקבל אותן לחיקם החם.
אמנון רודס –חקירות
כתובת מייל:[email protected]
טלפונים:048202817 או 0525922245.
