מה יכול לעולל געגוע לאנשים טובים ורגועים

שמי אמנון רודס, חוקר פרטי ומנהל "משרד חקירות אמנון רודס". במסגרת עבודתי כחוקר פרטי אני חוקר מקרים של ריגול תעשייתי, גניבות במשרדים, מוסדות וכו', בגידות, חיפוש קרובי משפחה בארץ ובחו"ל ועוד.

לפני מספר חודשים התבקשתי ע"י זוג חברים לבדוק חשד של התעללות של עובדת זרה בקשישה, דודתו של הבעל. בנה היחיד של הדודה, סטלה ס (שם בדוי) גרים בחו"ל במסגרת עבודתו של הבן, אישיות בכירה במשרד החוץ.

מכיוון שסטלה מוגבלת בתנועותיה בגלל מחלה ניוונית שממנה היא סובלת, נמצאת לצידה 24 שעות ביממה מטפלת ופעמיים בשבוע מגיעה אחות מוסמכת להזריק לסטלה זריקות לשיפור בהרגשתה.
בתקופה האחרונה האחות שמה לב שנמצאו חבורות על ידיה בדרגות חומרה שונות.

הקשישה שצלולה לגמרי למרות המוגבלות בתנועות הגוף, טענה שהחבורות באשמתה כי ניסתה לקום מכסא הגלגלים כשהמטפלת לא בסביבה. מכיוון שהאחות לא השתכנעה מטיעוניה של סטלה, היא פנתה לאחיינה של הקשישה, שמונה אפוטרופוס על ענייניה כל עוד בנה נמצא בחו"ל.
 
האחיין, עו"ד מוכר בעיר חיפה וידיד אישי שלי, פנה אליי וביקש שאבדוק האם קיים חשש שהמטפלת הוותיקה, עובדת זרה מאוקראינה שעובדת כבר כמה שנים אצל דודתו, נוהגת באלימות כלפי סטלה. בתשובה לשאלתי, הוא טען שסטלה מסרבת להתקין מצלמות נסתרות בבית ולכן, הוא לא יכול לגלות בעצמו כיצד מתנהגת המטפלת כלפי דודתו.

בהעדר קיומן של מצלמות נסתרות בבית, הבנתי שאצטרך לנקוט בשיטות אחרות כדי לחקור את הפרשה ולהגיע אל האמת. סטלה, בת 82, הינה ילידת רומניה וניצולת שואה. היא דיברה עם המטפלת, אף היא ילידת רומניה בשפת האם של שתיהן.

הגעתי לביתה של סטלה ס ביום סתווי סגרירי במיוחד. שעות הבוקר הן הנוחות ביותר עבור הקשישה. בשעות אלה היא הייתה ערנית במיוחד, והמטפלת הייתה עסוקה בעבודות בית שונות. הופתעתי מצלילותה של סטלה, אך גם מגינוניה המקסימים, משטף השיחה המעניין והקולח, ומההומור העצמי שלה. ואז נזכרתי, שבנה הוא אחד הדיפלומטיים המבריקים של ישראל.

כששאלתי אותה איך היא מסתדרת עם המטפלת הוותיקה שלה, ראיתי שצל של חשד מתגנב לעיניה, אך היא ענתה באותה החביבות שלמדתי להכיר אצלה.

היא סיפרה שהמטפלת הובאה אליה במיוחד מרומניה, ושסטלה הכירה את הוריה של המטפלת שכולם גרו צ'רנוביץ (עיר השייכת היום לאוקראינה), בזמן מלחמת העולם השנייה. הוריה של המטפלת, הנקראת מריה, עזרו להוריה של סטלה להסתתר בזמן שחיילי הנאצים חיפשו יהודים בעיר על מנת לעלות אותן על משאיות ורכבות ליעדים שונים.

במשך שנים המשפחה הסתתרה בבית הוריה של מריה. בתום המלחמה עלתה משפחתה של סטלה לישראל. במהלך השנים, סטלה שמרה על קשר עם משפחתה של מריה. סטלה מעולם לא שכחה את חסדיה של משפחתה של מריה, וכשהתעורר הצורך למצוא לה מטפלת, היא ביקשה במפורש שמריה תגיע אליה להיות המטפלת שלה. מריה נולדה מספר שנים אחרי תום המלחמה, אך ידעה לדבר גם רומנית וגם רוסית.
 
נפרדתי בשלום מסטלה והלכתי לדרכי. הבנתי מיד שגם אם המטפלת נוהגת באלימות כלפי סטלה, זאת, מטעמי אסירות תודה כלפי המשפחה של מריה, לעולם לא תחשוף את מעשיה של המטפלת.

במהלך שיחתנו, סטלה דאגה לשבח ולברך את טיפולה ואופיה הנוח של מריה. היא גם סיפרה שמריה השאירה ברומניה, בעל וילדים, ובשנים האחרונות נולדו מספר נכדים, שהיא מאד רוצה להכיר אך עוד לא יצאה לה להגיע לרומניה. בני המשפחה מתגוררים בבוקרשט, בירת רומניה מאז שהסתיימה מלחמת העולם השנייה. אחי השיחה הזאת, התבהרה לי התמונה והבנתי מהי הסיבה מדוע לאחרונה, מדי פעם סטלה מוצאת את עצמה עם פגיעות קלות בזרועותיה.

נסעתי למשרדי ואחרי כמה שעות, חזרתי לביתה של סטלה, אך הפעם, לא נכנסתי לבית, אלא הלכתי למתקן היכן שמונחים פחי הזבל. בדקתי את תוכן הפחים כעל ידיי כפפות מיוחדות. אחרי כמה דקות של חיפוש מצאתי את מה שחיפשתי, עטפתי את הממצאים וחזרתי למשרדי.
 
כעבור יומיים הגעתי לביתה של סטלה, לשיחה נוספת. ניגשתי ישר לעניין. שאלתי את סטלה האם מריה נסעה לביקור מולדת בשנים האחרונות.

ראיתי כיצד סטלה נעה באי נוחות על כסאה, ולבסוף, היא הודתה שמריה לא ראתה את בני משפחתה כבר למעלה מחמש שנים ושגם הם, בגלל עלות הטיסות והאירוח בארץ, לא יכלו להגיע לביקור. שאלתי הבאה הייתה, מי שותה וודקה בבית. ראיתי כיצד פניה מחווירות ואחרי מספר שניות, היא שחררה אנחה כבדה והחלה לספר מה קורה כשמריה שותה וודקה בשעות הערב.

את משקה הוודקה מריה פגשה לראשונה בארץ, במפגשים של עובדים זרים מרומניה, ברה"מ לשעבר ואחרים. היא מעולם לא שתתה בארץ מולדתה, אך כאן, כשהגעגוע למשפחה הפך לבתי נסבל, היא החלה להתמכר לטיפה המרה ואת התוצאות הקשות, סטלה הרגישה על בשרה.
 
סטלה סיפרה לי גם, שבתקופה האחרונה, כשנודע לה שנולדו מספר נכדים, מריה החלה לדבר על אפשרות של ביקור ברומניה, כדי לפגוש את בני משפחתה ואת הנכדים החדשים. אך בגלל מצב בריאותה הרופף של סטלה, לא נוצרה אפשרות שמריה תוכל לנסוע לרומניה. מריה מצאה ניחומים בשתיית וודקה, וכשהיא הייתה מפריזה בשתייה, היא הייתה הופכת לאלימה ומוציאה את תסכולה על סטלה, שבאופן ישיר, הייתה הגורם לכך, לכך שהיא לא יכולה לנסוע לרומניה כדי לפגוש את משפחתה.
 
שאלתי את סטלה, כיצד היא מתכוונת לפתור את הבעיה. אמרתי לה שאם אחשוף את האמת בפני האחיין, מריה תגורש מהארץ. אחרי כמה דקות של שתיקה והרהורים, סטלה הודתה שהיה עליה לגלות יותר אמפתיה והבנה למצבה של מריה, ולמצוא פתרון לכך שמריה תוכל לנסוע לפחות למספר שבועות לרומניה.
 
סיכמתי עם סטלה שאדבר עם אחיינה כדי למצוא פתרון נוח עבור כל הצדדים. דיברתי איתו והוא גילה לי, שגם הוא מאד מחבב את מריה. בסיכומו של דבר, הוחלט שמריה תוכל לנסוע חודש לרומניה כדי להיות עם בני המשפחה, ושבזמן היעדרותה יימצא פתרון זמני לטיפול בסטלה. מכיוון שסטלה אישה צלולה לגמרי, לא הייתה בעיה למצוא עבורה שתי מטפלות ישראליות שיחלקו ביניהן את הטיפול בקשישה.
 
אחרי חודש של ביקור ברומניה, מריה חזרה כמו חדשה. סטלה בעצמה התקשרה אליי וסיפרה לי שמריה חזרה אדם אחר לגמרי. היא לא הפסיקה לדבר על הנכדים ועל ילדיה, ובכל פעם שהגעגועים אחזו בה, היא מיהרה לחדרה ודיברה איתם בתוכנת הסקייפ במחשב החדש שסטלה קנתה במיוחד עבורה. 
This Is CAPTCHA Image