שיח גלוי בין אב לבן
אמירת האמת, גם כשהיא לא נעימה וקשה לעיכול, היא ערך עליון בחייו של כל אדם, המכבד את עצמו ואת זולתו. כאשר הורים מגלים פרטים על חייהם של ילדיהם, בכל גיל, לא תמיד הם יודעים כיצד לקבל ולעכל את המציאות, ואת האמת על חיי ילדיהם.
שמי אמנון רודס, אני מנהל "משרד חקירות אמנון רודס". בעבודתי כחוקר פרטי, הייתי עד בעשרות מקרים, לעימות חזיתי בין הורים לילדים, כשההורים נאלצו ללמוד פרטים על חייהם של ילדיהם, או אמת כואבת שהם לא היו מוכנים להתמודד איתה. היו גם מקרים הפוכים, שילדים שדמיינו את הוריהם כדמויות מופת, הבינו שהאדם שהם מכירים משחר ילדותם, אינו אותו אדם שהם חשבו שהם מכירים.
המקרה שאני עומד לספר לכם עליו, הוא מקרה של אב, שלא השכיל להכיר את בנו לעומק, ובמקום להתקרב אליו, הרחיק אותו עד שהוא כמעט איבד אותו לחלוטין.
אביעד הוא נער בן 17, תלמיד כיתה י"א בתיכון נחשב בעיר חיפה. אביו הוא קצין מעוטר, בדרגת אל"מ. איש צבא אמיתי, בעל ערכים ומשמעת ברזל, שהוא מנחיל גם במקום עבודתו וגם בביתו. אימו של הנער, היא פסיכולוגית קלינית ידועה, ושני אחיו הגדולים, משרתים כקצינים ביחידות שדה. לאחרונה, הוא קיבל צו ראשון, ולמרות שאביו ציפה ממנו שיציע את עצמו ליחידה נבחרת, הבן מעדיף להמשיך ללימודי עתודה.
הנושא של הגיוס לצבא הכניס הרבה מתח ומריבות לבית. מאז, אווירה דחוסה ולא נעימה שוררת בבית. אחיו הבוגרים של הנער, מצדדים בעמדת האב, רק האם, רואה מעבר לעמדה הקשוחה של הגברים האחרים, ותומכת בעמדת בנה, בן הזקונים.
הוויכוחים הסוערים בבית נתנו את אותותיהם גם בהישגים של אביעד בבית הספר ובהתנהגותו בכלל. הציונים הגבוהים בכל המקצועות, התדרדרו באופן חד, הוא הסתגר בחדרו שעות ארוכות, כשהוא מחובר לאייפד, מנהל שיחות ארוכות בנייד, או במסרונים עם חברים. למרות שאביעד תמיד נראה יותר מסוגר ומופנם מאחיו הבוגרים, אף אחד לא חשב שהוא יחרוג ממסורת וותיקה של משפחת א, שמאז קום המדינה, כול בניה שרתו ביחידת הצנחנים והגיעו לעמדות פיקוד גבוהות.
רק ט, אימו של אביעד, הבחינה בשינוי שחל בבנה בתחילת שנת הלימודים. היא הסיקה מפיסות שיחה שהיא קלטה כשהייתה נכנסת לחדרו של אביעד, שנער חדש הגיע לכיתה, צעיר שמשפחתו עברה מאזור המרכז בקיץ. הנער בגילו של אביעד, התקבל לכיתתו במגמה כימית - ביולוגית.
מדי פעם הצעיר הגיע לביקור בביתה של משפחת א, אך לרוב אביעד נפגש עם עידן בבית ספר ואחרי סיום הלימודים.
ט ניסתה לדבר עם אביעד כמה פעמים, אך הוא סירב לשתף פעולה, וטען שהכל בסדר, שהיא אמורה להבין שזאת התנהגות טבעית של מתבגרים בגילו.
אך המצב היה רחוק מלהיות בסדר, כשבאחד הימים, ט קיבלה שיחת טלפון ממנהלת התיכון, שביקשה שהיא תגיע בהקדם לפגישה איתה, כי אביעד הפסיק להגיע לשיעורים.
ט, הייתה מופתעת מאד מההתפתחות הזו, מכיוון, שהיא ידעה שכל יום בבוקר, אביעד קם מוקדם ונוסע ללימודים. אבל כנראה, שהוא לא ממש הגיע לשיעורים, וחשב שמנהלת התיכון, חברה קרובה של ט, תעלים עין, ולא תדווח לאימו.
ט, החליטה לבדוק מה קורה עם בנה, באמצעות חקירה פרטית משלה ולכן היא פנתה למשרדי וביקשה לדבר איתי באופן אישי. במהלך פגישתנו קיבלתי ממנה את המידע הנדרש כדי להתחיל לעקוב אחרי נער בן 17 שהפסיק לבקר בבית הספר, והתדרדר באופן פתאומי בלימודיו. סיפור נדוש ומוכר, אך תמיד מאתגר ולפעמים, גם מפתיע.
התחלתי לעקוב אחרי אביעד. הוא התנהג כפי שמתנהגים הרבה ילדים, שמתלבטים לגבי עתידם, זהותם המינית, לגבי השירותי הצבאי, ולגבי ההתמודדות הכללית שלהם מול עתיד שנראה מעורפל ומפחיד.
ראיתי את אביעד מסתובב בפארקים עם חברו החדש, כשגיטרה מתלווה אליהם לכל מקום. מעבר להיותו גאון במחשבים, בעל מוח אנליטי מעולה, אביעד היה מוסיקאי מחונן וספורטאי מצטיין. ידעתי שאביעד הוא נער מיוחד, עם עתיד מזהיר לפניו, אך ההווה מבחינתו, כנראה היה מורכב ומסובך. הוא היה זקוק להכוונה ותמיכה, אך הוא לא קיבל אותה מאביו וחיפש במקומות אחרים את האהבה והקבלה שאביו ואחיו לא היו מסוגלים לתת לו.
עקבתי אחרי שני הצעירים במשך כשבוע. אם בהתחלה חששתי שאביעד נכנע לפיתוי שחברים רבים בגילו מתפתים אליו, גיליתי שהוא בכל זאת קורץ מחומר ייחודי, ולמרות שחברו מדי פעם גלגל חומרים אסורים, אביעד הסתפק בסיגריה רגילה, ובשתיית בקבוק בירה לבנה, ממש לא וודקה או וויסקי. חשבתי שהגיע הזמן לפגוש את אביעד פנים אל פנים ולהבין מדוע הוא החליט לוותר על הלימודים שלו ובחר לדחות את הגיוס שלו.
באחד הימים כשהוא נפרד מחברו, הופעתי מולו בשער ביתו. הוא בחן אותי מכף רגל עד ראש, וכנראה הבין, שאני לא סתם הופעתי בכניסה לביתו, אלא שאני שם מטעם אחד מהוריו.
"מי שלח אותך? אבא, אמא, אחד האחים שלי?"
"איך אתה יודע שמישהו שלח אותי?" עניתי לו בשאלה.
"כי אתה נראה כמו בלש פרטי, גם לפי משקפי השמש, הלבוש הכהה, והדרך השקטה שהגעת לשער מבלי שמישהו הבחין בך."
צחקתי מהתיאור המדויק וגם מהאבחנה הדקה שלא השאירה מקום לטעויות.
"נכון, אני כאן בגלל אמא שלך, ואם לא אכפת לך, הייתי רוצה לנהל איתך שיחה לגבי כמה נושאים שמאד מטרידים את ההורים שלך, במיוחד את אימך."
הלכנו ברגל למרכז חורב, בחיפה, מצאנו בית קפה שקט והזמנו ארוחת צהריים מאוחרת. ידעתי שקל יותר להיפתח לאדם זר, אחרי ארוחה מזינה ודשנה. כשהגוף מקבל מזון, גם הנפש משתחררת. אחרי שסיימנו את הארוחה, אביעד פתח במונולוג ארוך ומפורט.
"אני מבין את הדאגה של ההורים שלי, אני גם מבין את האכזבה שלהם. אבל שנים אני מנסה להוכיח להם, שאני בן מוצלח, לא פחות מהאחים שלי, שאני יכול לעמוד באתגרים שהם עמדו בהם. אבל, בכל פעם שאני בוחר ללכת בדרך משלי, אבא שלי לא חוסך ממני ביקורת ואני מרגיש כישלון לעומת האחרים. הפעם החלטתי שאני הולך בדרך שלי, שאני לא מוכן לוותר על הרצונות והחלומות שלי, בגלל שאבא שלי התווה עבורי את העתיד שלי, שלמעשה הוא המשך של החיים שלו, של אבא שלו ושל אבות אבותיו. אני רוצה להיות אביעד א הראשון, ולא אברהם א הרביעי, נצר למשפחה של לוחמי צנחנים עוד מתקופת הסבים שהיו חיילים בצבא הרוסי. חוץ מזה, יש לי שני אחים בוגרים, ששמחים מאד להיות ממשיכים של השושלת הלוחמנית."
הוא משך בכתפיו במין סוג של אדישות, וחיכה לתגובתי.
"נאום יפה, אביעד. אבל למה שלא תאמר לאביך, את כל הדברים שאמרת לי, ושגם אמא שלך יודעת. נראה לי, שאביך הוא אדם מספיק רגיש ומתקדם, שיוכל לקבל את הדעה שלך."
עשיתי הפסקה קצרה, וזרקתי לפתחו, פצצה קטנה.
" אבל נדמה לי, שיש עוד משהו שאתה מסתיר מההורים שלך, ושאתה יודע, שאת הסוג הזה, אולי אביך יתקשה לקבל." פניו החווירו, אך המשכתי בדבריי.
" עקבתי אחריך ואחרי החבר שלך. ראיתי אתכם. לא, לא, אל תקום, אני לא מעביר עלייך ביקורת. אנחנו חיים במאה ה-21, כבר לא תולים אנשים בגלל נטיות מיניות. לפחות לא בארצנו. אני פשוט מזהיר אותך, שלא תוכל להמשיך להסתתר בפארקים או להחסיר משיעורים בבית הספר, ולקבל גיבוי מההורים שלך, אם לא תהיה גלוי איתם. אמא שלך היא פסיכולוגית קלינית, היא תקבל כל דבר שאתה תספר לה, אבל היא זקוקה לשיתוף פעולה מצידך, ובוודאי שהיא תעמוד לצידך כשתרצה לחשוף את האמת לאביך."
הוא שתק ארוכות, ולבסוף, התיישב בחזרה באנחה כבדה.
"האמת היא, שאני לא בטוח מה אני ומי אני. בהתחלה, כשעידן הגיע לכיתה, הייתי קצת מבולבל, נמשכתי אליו כי הוא סיקרן אותי. גם הוא גילה בי עניין והתקרבנו. אנחנו מדברים הרבה, הולכים למקומות, מסתובבים בפארקים, אבל אני עוד לא בטוח, שאני נמשך לגברים, או שאני מחפש אהבה של גבר במקום אחר. לא יודע, אולי באמת אני צריך לדבר עם אמא שלי על כל הנושא הזה."
הסתכלתי עליו, וניסיתי להבין מה עובר עליו. הידע שלי בתחום הפסיכולוגיה מגיע בעיקר מהניסיון הרב שרכשתי במשך השנים מהיכרות שלי עם טבע האדם. לגבי אביעד, הייתה לי הרגשה, שהוא אכן מחפש אהבה של גבר, אהבה שהוא היה אמור לקבל מאביו אך מצא אותה בדמותו של אותו נער, שהעריץ אותו כמו שהוא.
נפרדתי מאביעד וחזרתי למשרדי. התקשרתי לט, סיפרתי לה את תוכן השיחה שלי עם אביעד. אמרתי לה שמבחינתי אין טעם להמשיך לעקוב אחריו, כי בסך הכל, הוא בחור טוב שלא הסתבך בשום דבר פלילי. הוא צריך עזרה ותמיכה משני האנשים הקרובים והחשובים ביותר בחייו, הוריו. היא הודתה לי על העזרה ואמרה לי שהיא תטפל בעניין באופן מיידי.
כחודש אחרי שיחתנו, ט התקשרה אליי, ויכולתי לשמוע בקולה, הקלה רבה. היא סיפרה לי שעוד באותו היום היא שוחחה עם אביעד, הוא סיפר לה את הדברים שהיא שמעה ממני, והודה שהוא מאד מבולבל, אבל גם מאוכזב מחוסר יכולתו של אביו לקבל אותו כמו שהוא, נער מבריק, אך עדין ומסוגר.
ט שוחחה עם בעלה, ושיתפה אותו בדברים שנאמרו לה ע"י בנה. אברהם היה מופתע מאד, וכעס בעיקר על עצמו, שבמשך שנים הוא ראה בבנו הצעיר, השתקפות של עצמו, במקום לקבל אותו כפי שהוא. הוא לקח על עצמו לתקן מיידית את הרושם שהתקבל במשך השנים אצל אביעד.
אברהם ארגן לשניהם, לעצמו ולאביעד, נסיעה לברצלונה למשחק של קבוצתן האהובה. חופשת הכדורגל הייתה אמורה לחבר ביניהם וליצור שיח חדש. והיא אכן הייתה סיפור הצלחה. הם מצאו נקודות משותפות רבות שחיברו ביניהם, והחליטו שמותר לא להסכים בכל נושא, אבל לא ליצור מרחק בגלל אי ההסכמות.
אברהם נתן את ברכתו לאביעד בכל דרך שיבחר להמשיך את חייו, בתנאי שאביעד יצטיין בכל דבר שייקח על עצמו. שיגלה מסירות ואומץ בכל צעד שיבחר לעשות בחייו.
שניהם חזרו מלאי חוויות מהנסיעה, כשהם גילו שהחיבור ביניהם הרבה יותר טבעי ממה שהם חשבו אי פעם.
אמנון רודס –חקירות.
משרד:048202817 נייד:0525922245
מייל:[email protected]
שמי אמנון רודס, אני מנהל "משרד חקירות אמנון רודס". בעבודתי כחוקר פרטי, הייתי עד בעשרות מקרים, לעימות חזיתי בין הורים לילדים, כשההורים נאלצו ללמוד פרטים על חייהם של ילדיהם, או אמת כואבת שהם לא היו מוכנים להתמודד איתה. היו גם מקרים הפוכים, שילדים שדמיינו את הוריהם כדמויות מופת, הבינו שהאדם שהם מכירים משחר ילדותם, אינו אותו אדם שהם חשבו שהם מכירים.
המקרה שאני עומד לספר לכם עליו, הוא מקרה של אב, שלא השכיל להכיר את בנו לעומק, ובמקום להתקרב אליו, הרחיק אותו עד שהוא כמעט איבד אותו לחלוטין.
אביעד הוא נער בן 17, תלמיד כיתה י"א בתיכון נחשב בעיר חיפה. אביו הוא קצין מעוטר, בדרגת אל"מ. איש צבא אמיתי, בעל ערכים ומשמעת ברזל, שהוא מנחיל גם במקום עבודתו וגם בביתו. אימו של הנער, היא פסיכולוגית קלינית ידועה, ושני אחיו הגדולים, משרתים כקצינים ביחידות שדה. לאחרונה, הוא קיבל צו ראשון, ולמרות שאביו ציפה ממנו שיציע את עצמו ליחידה נבחרת, הבן מעדיף להמשיך ללימודי עתודה.
הנושא של הגיוס לצבא הכניס הרבה מתח ומריבות לבית. מאז, אווירה דחוסה ולא נעימה שוררת בבית. אחיו הבוגרים של הנער, מצדדים בעמדת האב, רק האם, רואה מעבר לעמדה הקשוחה של הגברים האחרים, ותומכת בעמדת בנה, בן הזקונים.
הוויכוחים הסוערים בבית נתנו את אותותיהם גם בהישגים של אביעד בבית הספר ובהתנהגותו בכלל. הציונים הגבוהים בכל המקצועות, התדרדרו באופן חד, הוא הסתגר בחדרו שעות ארוכות, כשהוא מחובר לאייפד, מנהל שיחות ארוכות בנייד, או במסרונים עם חברים. למרות שאביעד תמיד נראה יותר מסוגר ומופנם מאחיו הבוגרים, אף אחד לא חשב שהוא יחרוג ממסורת וותיקה של משפחת א, שמאז קום המדינה, כול בניה שרתו ביחידת הצנחנים והגיעו לעמדות פיקוד גבוהות.
רק ט, אימו של אביעד, הבחינה בשינוי שחל בבנה בתחילת שנת הלימודים. היא הסיקה מפיסות שיחה שהיא קלטה כשהייתה נכנסת לחדרו של אביעד, שנער חדש הגיע לכיתה, צעיר שמשפחתו עברה מאזור המרכז בקיץ. הנער בגילו של אביעד, התקבל לכיתתו במגמה כימית - ביולוגית.
מדי פעם הצעיר הגיע לביקור בביתה של משפחת א, אך לרוב אביעד נפגש עם עידן בבית ספר ואחרי סיום הלימודים.
ט ניסתה לדבר עם אביעד כמה פעמים, אך הוא סירב לשתף פעולה, וטען שהכל בסדר, שהיא אמורה להבין שזאת התנהגות טבעית של מתבגרים בגילו.
אך המצב היה רחוק מלהיות בסדר, כשבאחד הימים, ט קיבלה שיחת טלפון ממנהלת התיכון, שביקשה שהיא תגיע בהקדם לפגישה איתה, כי אביעד הפסיק להגיע לשיעורים.
ט, הייתה מופתעת מאד מההתפתחות הזו, מכיוון, שהיא ידעה שכל יום בבוקר, אביעד קם מוקדם ונוסע ללימודים. אבל כנראה, שהוא לא ממש הגיע לשיעורים, וחשב שמנהלת התיכון, חברה קרובה של ט, תעלים עין, ולא תדווח לאימו.
ט, החליטה לבדוק מה קורה עם בנה, באמצעות חקירה פרטית משלה ולכן היא פנתה למשרדי וביקשה לדבר איתי באופן אישי. במהלך פגישתנו קיבלתי ממנה את המידע הנדרש כדי להתחיל לעקוב אחרי נער בן 17 שהפסיק לבקר בבית הספר, והתדרדר באופן פתאומי בלימודיו. סיפור נדוש ומוכר, אך תמיד מאתגר ולפעמים, גם מפתיע.
התחלתי לעקוב אחרי אביעד. הוא התנהג כפי שמתנהגים הרבה ילדים, שמתלבטים לגבי עתידם, זהותם המינית, לגבי השירותי הצבאי, ולגבי ההתמודדות הכללית שלהם מול עתיד שנראה מעורפל ומפחיד.
ראיתי את אביעד מסתובב בפארקים עם חברו החדש, כשגיטרה מתלווה אליהם לכל מקום. מעבר להיותו גאון במחשבים, בעל מוח אנליטי מעולה, אביעד היה מוסיקאי מחונן וספורטאי מצטיין. ידעתי שאביעד הוא נער מיוחד, עם עתיד מזהיר לפניו, אך ההווה מבחינתו, כנראה היה מורכב ומסובך. הוא היה זקוק להכוונה ותמיכה, אך הוא לא קיבל אותה מאביו וחיפש במקומות אחרים את האהבה והקבלה שאביו ואחיו לא היו מסוגלים לתת לו.
עקבתי אחרי שני הצעירים במשך כשבוע. אם בהתחלה חששתי שאביעד נכנע לפיתוי שחברים רבים בגילו מתפתים אליו, גיליתי שהוא בכל זאת קורץ מחומר ייחודי, ולמרות שחברו מדי פעם גלגל חומרים אסורים, אביעד הסתפק בסיגריה רגילה, ובשתיית בקבוק בירה לבנה, ממש לא וודקה או וויסקי. חשבתי שהגיע הזמן לפגוש את אביעד פנים אל פנים ולהבין מדוע הוא החליט לוותר על הלימודים שלו ובחר לדחות את הגיוס שלו.
באחד הימים כשהוא נפרד מחברו, הופעתי מולו בשער ביתו. הוא בחן אותי מכף רגל עד ראש, וכנראה הבין, שאני לא סתם הופעתי בכניסה לביתו, אלא שאני שם מטעם אחד מהוריו.
"מי שלח אותך? אבא, אמא, אחד האחים שלי?"
"איך אתה יודע שמישהו שלח אותי?" עניתי לו בשאלה.
"כי אתה נראה כמו בלש פרטי, גם לפי משקפי השמש, הלבוש הכהה, והדרך השקטה שהגעת לשער מבלי שמישהו הבחין בך."
צחקתי מהתיאור המדויק וגם מהאבחנה הדקה שלא השאירה מקום לטעויות.
"נכון, אני כאן בגלל אמא שלך, ואם לא אכפת לך, הייתי רוצה לנהל איתך שיחה לגבי כמה נושאים שמאד מטרידים את ההורים שלך, במיוחד את אימך."
הלכנו ברגל למרכז חורב, בחיפה, מצאנו בית קפה שקט והזמנו ארוחת צהריים מאוחרת. ידעתי שקל יותר להיפתח לאדם זר, אחרי ארוחה מזינה ודשנה. כשהגוף מקבל מזון, גם הנפש משתחררת. אחרי שסיימנו את הארוחה, אביעד פתח במונולוג ארוך ומפורט.
"אני מבין את הדאגה של ההורים שלי, אני גם מבין את האכזבה שלהם. אבל שנים אני מנסה להוכיח להם, שאני בן מוצלח, לא פחות מהאחים שלי, שאני יכול לעמוד באתגרים שהם עמדו בהם. אבל, בכל פעם שאני בוחר ללכת בדרך משלי, אבא שלי לא חוסך ממני ביקורת ואני מרגיש כישלון לעומת האחרים. הפעם החלטתי שאני הולך בדרך שלי, שאני לא מוכן לוותר על הרצונות והחלומות שלי, בגלל שאבא שלי התווה עבורי את העתיד שלי, שלמעשה הוא המשך של החיים שלו, של אבא שלו ושל אבות אבותיו. אני רוצה להיות אביעד א הראשון, ולא אברהם א הרביעי, נצר למשפחה של לוחמי צנחנים עוד מתקופת הסבים שהיו חיילים בצבא הרוסי. חוץ מזה, יש לי שני אחים בוגרים, ששמחים מאד להיות ממשיכים של השושלת הלוחמנית."
הוא משך בכתפיו במין סוג של אדישות, וחיכה לתגובתי.
"נאום יפה, אביעד. אבל למה שלא תאמר לאביך, את כל הדברים שאמרת לי, ושגם אמא שלך יודעת. נראה לי, שאביך הוא אדם מספיק רגיש ומתקדם, שיוכל לקבל את הדעה שלך."
עשיתי הפסקה קצרה, וזרקתי לפתחו, פצצה קטנה.
" אבל נדמה לי, שיש עוד משהו שאתה מסתיר מההורים שלך, ושאתה יודע, שאת הסוג הזה, אולי אביך יתקשה לקבל." פניו החווירו, אך המשכתי בדבריי.
" עקבתי אחריך ואחרי החבר שלך. ראיתי אתכם. לא, לא, אל תקום, אני לא מעביר עלייך ביקורת. אנחנו חיים במאה ה-21, כבר לא תולים אנשים בגלל נטיות מיניות. לפחות לא בארצנו. אני פשוט מזהיר אותך, שלא תוכל להמשיך להסתתר בפארקים או להחסיר משיעורים בבית הספר, ולקבל גיבוי מההורים שלך, אם לא תהיה גלוי איתם. אמא שלך היא פסיכולוגית קלינית, היא תקבל כל דבר שאתה תספר לה, אבל היא זקוקה לשיתוף פעולה מצידך, ובוודאי שהיא תעמוד לצידך כשתרצה לחשוף את האמת לאביך."
הוא שתק ארוכות, ולבסוף, התיישב בחזרה באנחה כבדה.
"האמת היא, שאני לא בטוח מה אני ומי אני. בהתחלה, כשעידן הגיע לכיתה, הייתי קצת מבולבל, נמשכתי אליו כי הוא סיקרן אותי. גם הוא גילה בי עניין והתקרבנו. אנחנו מדברים הרבה, הולכים למקומות, מסתובבים בפארקים, אבל אני עוד לא בטוח, שאני נמשך לגברים, או שאני מחפש אהבה של גבר במקום אחר. לא יודע, אולי באמת אני צריך לדבר עם אמא שלי על כל הנושא הזה."
הסתכלתי עליו, וניסיתי להבין מה עובר עליו. הידע שלי בתחום הפסיכולוגיה מגיע בעיקר מהניסיון הרב שרכשתי במשך השנים מהיכרות שלי עם טבע האדם. לגבי אביעד, הייתה לי הרגשה, שהוא אכן מחפש אהבה של גבר, אהבה שהוא היה אמור לקבל מאביו אך מצא אותה בדמותו של אותו נער, שהעריץ אותו כמו שהוא.
נפרדתי מאביעד וחזרתי למשרדי. התקשרתי לט, סיפרתי לה את תוכן השיחה שלי עם אביעד. אמרתי לה שמבחינתי אין טעם להמשיך לעקוב אחריו, כי בסך הכל, הוא בחור טוב שלא הסתבך בשום דבר פלילי. הוא צריך עזרה ותמיכה משני האנשים הקרובים והחשובים ביותר בחייו, הוריו. היא הודתה לי על העזרה ואמרה לי שהיא תטפל בעניין באופן מיידי.
כחודש אחרי שיחתנו, ט התקשרה אליי, ויכולתי לשמוע בקולה, הקלה רבה. היא סיפרה לי שעוד באותו היום היא שוחחה עם אביעד, הוא סיפר לה את הדברים שהיא שמעה ממני, והודה שהוא מאד מבולבל, אבל גם מאוכזב מחוסר יכולתו של אביו לקבל אותו כמו שהוא, נער מבריק, אך עדין ומסוגר.
ט שוחחה עם בעלה, ושיתפה אותו בדברים שנאמרו לה ע"י בנה. אברהם היה מופתע מאד, וכעס בעיקר על עצמו, שבמשך שנים הוא ראה בבנו הצעיר, השתקפות של עצמו, במקום לקבל אותו כפי שהוא. הוא לקח על עצמו לתקן מיידית את הרושם שהתקבל במשך השנים אצל אביעד.
אברהם ארגן לשניהם, לעצמו ולאביעד, נסיעה לברצלונה למשחק של קבוצתן האהובה. חופשת הכדורגל הייתה אמורה לחבר ביניהם וליצור שיח חדש. והיא אכן הייתה סיפור הצלחה. הם מצאו נקודות משותפות רבות שחיברו ביניהם, והחליטו שמותר לא להסכים בכל נושא, אבל לא ליצור מרחק בגלל אי ההסכמות.
אברהם נתן את ברכתו לאביעד בכל דרך שיבחר להמשיך את חייו, בתנאי שאביעד יצטיין בכל דבר שייקח על עצמו. שיגלה מסירות ואומץ בכל צעד שיבחר לעשות בחייו.
שניהם חזרו מלאי חוויות מהנסיעה, כשהם גילו שהחיבור ביניהם הרבה יותר טבעי ממה שהם חשבו אי פעם.
אמנון רודס –חקירות.
משרד:048202817 נייד:0525922245
מייל:[email protected]
