גניבת מזומנים – סיפור חקירה

איתמר הוא איש של עבודה. החברה שלו מונה 27 עובדים, ביניהם יועצים פיננסיים, רואי-חשבון, מנהלים ומזכירות. בסיבוב שהוא עשה לי במסדרונות החברה, במסווה של לקוח חדש, ראיתי פרצופים מחייכים, נינוחים ומסבירי פנים. רדאר החוקר הפרטי שבי לא קלט אצל העובדים שום התנהגות עצבנית או מתוחה שיכולה להצביע על חשד למעורבות פלילית כלשהי. לפחות לא על פני השטח.

בארון במשרדו הוא מחזיק תיק מסמכים גדול, המכיל מעטפת כסף מזומן, לצרכי קופה קטנה וצרכים שוטפים של המשרד, הכול רשום וממוחשב.

עד לפני כחודש, הסך הכולל של תכולת המעטפות עמד על קרוב ל-20,000 ₪. הארון אף פעם לא היה נעול, ורוב העובדים ידעו על מיקומו של התיק. סוג של יחסי אמון הדדיים.

יום אחד, כשרצתה המזכירה, על פי בקשתו, להוציא סכום כסף על מנת להזמין כיבוד יוקרתי לאחת מ"הרמות הכוסית" במשרד, היא הבחינה מיד, ואפילו בלי בדיקה מעמיקה, שחסר שם סכום כסף רציני. בדיקה מדוקדקת יותר גילתה חוסר של קצת יותר מ-10,000 ₪.

קיבלתי סקירה מהירה על העובדים, גילאים, מקומות מגורים, תכונות אופי בולטות. איתמר סיפק לי את המידע בנימת גאווה על העובדים המסורים ובמיוחד ציין את אלון, יועץ פיננסי בן 28, שנחשב לאחד העובדים המצטיינים, הוא כמעט העובד היחיד שיש לו הרשאה לעבוד שעות נוספות ארוכות, לפעמים אל תוך הלילה, כאשר שאר העובדים, כולל איתמר ושותפו, עזבו מזמן את המשרד.

ביקשתי להכיר את אלון מקרוב והוא הוזמן למשרדו של איתמר, שם הוצגתי בפניו כלקוח חדש שמבקש לקבל שירותי יעוץ והשקעות פיננסיות לאחת מהחברות שבבעלותו, ובגלל סדר הגודל של החברות והסכומים בהם מדובר, נדרש לצורך הפרויקט עובד שבולט בכישוריו, מהימן ונאמן. יחד עם זאת, הסברנו לאלון, מפאת רגישות הנושאים בהם הוא עתיד לטפל, תתחיל ההתקשרות בבדיקת פוליגרף קטנה. הליך סטנדרטי. לא ביג דיל.

בינגו. תזוזה עצבנית קלילה. מבטים מהירים לצדדים. קימוט קל של המצח. מדובר בתגובות גופניות כל כך מהירות וכל כך לא בולטות, שרק עין של חוקר פרטי מיומן יכולה להבחין בהן. והן בהחלט כיכבו בהתנהגות העובד המצטיין.

אלון ואני הושארנו לבד בחדר הישיבות על מנת "להכיר יותר מקרוב" ואני התחלתי להתעניין בו, תוך שאני נותן לו הרגשה טובה, שואל למצבו המשפחתי, מקום מגוריו, תחביביו, הכול בצורה חייכנית וחביבה. אלא ששום דבר מאלה לא הרגיע את אלון, שהביטחון העצמי שאפיין את התנהגותו בראשית היכרותנו, התפוגג מרגע לרגע. נראה היה שראשו עסוק בדבר אחד בלבד. בדיקת פוליגרף.

העובדה שהשיחה בינינו הייתה מוקלטת, נשארה הסוד הכמוס של איתמר ושלי. איתמר הסכים לקו החקירה שלי רק על מנת שאתבדה. הוא התעקש שמדובר בעובד מצטיין בעל נאמנות יוצאת דופן, ושזה בזבוז זמן מוחלט להתעקש על סימונו כחשוד.

"אני לא יכול לעבור בדיקת פוליגרף!" הכריז פתאום אלון, בתשובה לשאלה עד כמה הוא אוהב את עבודתו. הר הגעש הפנימי שלו התפרץ לבסוף. מהר מכפי שחשבתי.

"אוקיי..." אמרתי בזהירות "יש לכך סיבה מיוחדת? משהו שאתה רוצה לספר לי? אם אנחנו עומדים לעבוד יחד באופן צמוד, אני מוכן להתחייב שכל מה שתספר לי יישאר בינינו".

כן. בינינו ובין מכשיר ההקלטה הזעיר דמוי הדיסק און קי המותקן על צרור המפתחות שלי שהונח "ברשלנות" על השולחן. קדימה יקירי. תן לי את וידוי העשרת אלפים.

"שום דבר מיוחד", אלון החזיר לעצמו כמעט בכוח שמץ של בטחון עצמי "אני פשוט לא מעוניין. אני לא חייב, נכון? מבחינה חוקית, אני מתכוון." חיוך שחצני. מה אתם יודעים. האפרוח הפך לפיל.

"אתה בהחלט לא חייב." הרגעתי אותו בנימה בטוחה, תוך שאני יורה את הפצצה: "אלא אם כן יש לך סיפור ממש טוב שאתה מת להשתחרר ממנו, ושיסביר סכום של עשרת אלפים ₪ במזומן שנעלמו מהמשרד".
שתיקה.

ועוד שתיקה. אישונים מתרחבים. נשימות מואצות. בינגו מארץ הבינגו.
"מה אתה... חוקר פרטי או משהו כזה?" הוא הצליח לפלוט לבסוף.

"נעים מאוד. "אמנון רודס בעל משרד  חקירות פרטיות". שלפתי כרטיס ביקור כאילו מדובר בפגישה עסקית לכל דבר.

"אבל איך? איך ידעת?" הצבע אזל מפניו כמעט לחלוטין. אם לא היה לי את כל הניסיון שלי, הייתי אפילו מרחם עליו.
"ידעתי מה?" לא ויתרתי על הודאה יפה ומפורשת.

"איך ידעת שלקחתי את הכסף? אין כאן מצלמות, אני נחשב לעובד הכי טוב במשרד, אני... אתה יודע מה? אין לך שום דבר עלי!" מדהים איך בני אדם משנים את מצבם הרגשי בקלות בלי להשתגע בדרך.

"צודק. אין לי שום דבר עליך. מאוד לא מקצועי מצידי. אני מודה." אמרתי תוך שאני מפרק את "הדיסק און קי" באגביות ומשחק איתו קצת. "תודה על ההודאה, חבוב". חייכתי והלכתי לפגוש את איתמר.

גנב יקר. העובדה שרחבת מגרש המשחקים שלך אינה מרושתת במצלמות מעקב, עדיין לא אומרת ש"האח הגדול" לא יודע עליך הכול.

אמנון רודס חקירות-נשר