סיפור חקירה על גניבה שעלתה ביוקר

לכל אחד מאתנו קורה שהוא חומד משהו שהוא לא שלא. לכל אחד מאתנו קורה שהוא רוצה לקנות דבר מה אבל אין לו כסף, רובנו לא נגנוב בשביל לקבל את מה שאנחנו רוצים, אבל יש אנשים שכן עושים זאת. סיפור חקירות זה התרחש במשך עשר שנים. למשפחת ויצמן מתל-אביב הייתה עוזרת בית. לעוזרת קראו דניאלה. המשפחה הייתה מאוד מרוצה מהשירותים של דניאלה, שעבדה אצלם במשך 11 שנה.

במשך השנים בהם דניאלה עבדה אצלם הם שמו לב שמדי פעם "נעלמים" כסף וחפצים אחרים מהבית. הם חשבו לעצמם שבטח הם שכחו איפה הם שמו אותם או שהם נתנו אותם כמתנה ושכחו מכך. אולם, החשד שדניאלה גונבת מהם קינן בהם. הם פנו לבלש הפרטי אמנון רודס שיחקור את העניין.
 

יואב התקין בבית משפחת ויצמן מצלמות מעקב. לא עבר הרבה זמן והתמונה התבררה שחור על גבי לבן; דניאלה הייתה גונבת מבני המשפחה כסף, תכשיטים, אוכל וכל דבר שבא ליד. בני המשפחה היו המומים וחשו נבגדים. בעצת יואב הם עימתו את דניאלה עם ההוכחות היא הכחישה בתוקף אך התפטרה בגלל שהיא "נעלבה". בני המשפחה לא נשארו חייבים והם פנו עם הראיות המפלילות למשטרה. דניאלה נעצרה והובאה בפני שופט. במהלך המשפט התברר שדניאלה נהגה לגנוב מבני המשפחה על בסיס קבוע. היא חויבה לשלם להם פיצויים בסך חמישים אלף שקל והיא נשלחה לשנתיים מאסר בפועל. סיפור חקירות זה נראה אולי פשוט ובאנלי אך הוא פגע פגיעה עמוקה בהרגשת הביטחון והאמון של בני משפחת ויצמן.
 

סיפור חקירות זה מהווה הוכחה לכך שסוף מעשה במחשבה תחילה. דניאלה הייתה חצופה והיא נהגה לא רק באי מוסריות אלא גם בטיפשות רבה. היא הייתה בטוחה שהיא לא תיתפס לעולם, אך היא גילתה דרך הניסיון שהפשע לא משתלם ושתמיד תופסים את הגנב בסופו של דבר.
 

בני משפחת ויצמן ניסו לשקם את יחסי האמון שלהם עם הסביבה שלהם. הם שכרו עוזרת חדשה אבל אמרו לה מראש שיש בבית מצלמות אשר נועדו לתעד מקרים של גנבה או פשע. מיותר לציין שלקח להם הרבה זמן עד שהם מצאו עוזרת שהייתה מוכנה לעבוד תחת תנאים אלו. כיום יש להם עוזרת הוגנת וישרה והם סומכים עליה אך הם עדיין נעזרים במצלמות ובשירותיו של אמנון רודס.