היום שבו נטלי הבינה שהיא לא בת יחידה
שמי אמנון רודס, מנהל משרד חקירות, "אמנון רודס חקירות". מאז שפתחתי את משדר החקירות, יצא לי לפתור מספר תיקים מעניינים של חיפוש הורים או בני משפחה.
אני חייב להודות, שהמקרה של נטלי סירוטקין (שם בדוי) הוא מן המעניינים ביותר.
באחד מימי ינואר הקרים, לפני כשנתיים, נכנסה אליי למשרד, צעירה נאה וגבוהה. היה לה חיוך שובה לב, שפת הגוף שלה שגרה ביטחון ואסרטיביות, קצב הדיבור שלה היה מהיר וענייני.
מעבר להיותה יפהפייה אמיתית, נטלי הייתה גם מאד עניינית וממוקדת. היא סיפרה לי שהיא בת 24, בת יחידה לאם שהגיעה לפני כ-23 שנים מחבר העמים, איתן הגיעה גם הסבתא, אז אישה בשנות הארבעים לחייה.
פקידי הסוכנות הפנו אותן לעיר צפונית, לא הרחק ממגדל העמק, יקנעם עילית, ומאז נטלי, האם והסבתא, גרות בדירת 3 חדרים, שהאם הצליחה לרכוש בזכות עבודה קשה.
לאחרונה, נטלי יצאה מהבית ועברה לגור עם ארוסה, שאיתו היא אמורה להתחתן בעוד כשישה חודשים.
אמה של נטלי, עובדת כרואת חשבון במשרד רואי חשבון בחיפה, משתכרת יפה, אך לא נישאה שוב. היא החליטה להקדיש את חייה לאמה ולבתה היחידה.
סיפורה של נטלי דומה למאות סיפורים ששמעתי במהלך עבודתי כבעל משרד חקירות "אמנון רודס חקירות".
"אתה בטח כבר שמעת עשרות סיפורים כמו שלי. ואולי אתה שואל את עצמך, איפה אבא שלי נמצא בכל הסיפור הזה? נכון, גם אני שואלת את עצמי, איפה אבא שלי. אימי, לפי דבריה, התגרשה מאבי לפני שהיא עלתה לארץ מאוקראינה עם אמה שלה ואיתי. אני גדלתי כבת יחידה עם כל הטוב והרע שבדבר. מצד אחד, לא הרשו לי לצאת לטיולים ולפעילויות שלחברים הצברים תמיד הרשו, ומצד שני, הסבתא והאמה פינקו אותי בכל דרך אפשרית. בעוד כחצי שנה אני מתחתנת עם אורי, שאותו הכרתי במהלך השירות הצבאי שלי.
לאורי יש עוד 3 אחים ומלא דודים. כשאני מגיעה בשבתות לבית הוריו, אני ממש מקנאה.
גם אני הייתי רוצה שתהיה לי משפחה גדולה. שיתפתי את אמא שלי בתחושות שלי, והיא זרקה לי משפט, שקצת הפתיע אותי, אבל כנראה מיד התחרטה עליו.
"מה היא אמרה לך" שאלתי אותה.
"גם לך יש אחים." הסתכלתי עליה בהפתעה, ושאלתי אותה, "באמת, אמא? יש לי אחים?" ראיתי איך היא מחווירה, ולא עונה לי. היא קמה ועזבה את החדר ולא הייתה מוכנה לדבר על זה יותר. הבנתי שזאת הייתה פליטת פה, שהיא לא התכוונה לעולם לספר לי על אבא שלי ועל האחים שלי. בזה הרגע החלטתי שאני חייבת למצוא את אבא שלי." לפי הבעת הנחישות שנשאה על פניה, הבנתי שנטלי לא תוותר על הניסיון למצוא את אביה הביולוגי.
נטלי סיפרה לי שאין לה פרטים רבים על אביה. מכיוון שאין דמיון פיזי בינה לבין אמה, סבטלנה, ג'ינג'ית, בעלת עיניים ירוקות ומבנה גוף עגלגל, נטלי סבורה שהיא דומה לאביה. כדי להקל עליי את החיפוש היא שלפה מתיקה צרור מכתבים.
את המכתבים היא מצאה בחדרה של אמה, כשזאת יצאה לסידורים עם הסבתא, מצב שאיפשר לנטלי להתגנב לדירה. המכתבים נכתבו ע"י אביה של נטלי, ובהם הוא חזר שוב על בקשתו לאפשר לו לפגוש את בתו. לפי תוכן הדברים, נטלי הבינה שהאם סירבה לבקשתו. המכתבים מכסים תקופה של 5 שנים מאז שהן הגיעו לארץ, ומהם נטלי למדה כמה דברים חשובים על חייו של ולדימיר לאחר שאמה התגרשה ממנו.
"קראתי את כל המכתבים שהוא כתב לה, והבנתי מהם, שהוא התחתן שוב, ושיש לו שני ילדים עם אשתו החדשה. שהם למעשה, אחים שלי מצד האבא. הוא המשיך לכתוב עוד כמה שנים, ואני חושבת, שהוא גם שלח לה כסף, כשהיא הייתה צריכה. הוא גם עזר לה לקנות את הבית ביקנעם."
החלטנו בתום השיחה, שאתחיל מיד את חיפושי אחרי כתובתו של ולדימיר באוקראינה עם מעט הפרטים שהיו בידי.
סיכמתי עם נטלי שאנסה להפעיל קשרים שאני מתחזק בקהילה היהודית באוקראינה ואפעיל את המכרים שלי בשגרירות בקייב.
אחרי כמה ימים של המתנה, קיבלתי שיחה מידיד קרוב שפעיל מאד בקהילה היהודית בקייב. הוא סיפר לי שהוא מכיר לפחות שני אנשים עם השם שמסרתי לו, אך יש גם אדם באותו השם באודסה. הוא הבטיח שינסה לקבל פרטים על אותם האנשים, ואם יתאפשר לו, ישלח לי תמונות שלהם. אולי דרך התמונות נוכל לראות מי מהם דומה לנטלי, ואולי, אמה תתרצה ותסכים להצביע על אחד מהם, כאביה הביולוגיה של בתה.
אחרי יומיים, קיבלתי לנייד שלי, קבצים עם תמונות של מספר גברים. התמונות היו ברורות ומהתקופה האחרונה.
שלושת הגברים היו בשנות החמישים לחייהם, ולמרות שכולם היו בלונדיניים עם עיניים בהירות, אחד מהם משך את תשומת לבי יותר מהאחרים.
משהו בהבעה שלו, במבנה הסנטר ובהבעת פניו הזכירו מאד את פניה של נטלי.
העברתי את הקבצים לנטלי. למרות שסבטלנה לא הסכימה להצביע על אחד מהגברים כאביה של נטלי, השנייה השתמשה בעורמה כדי להכשיל את אמה. היא שמה לב לתגובות של אמה כשהיא הראתה את התמונות בנפרד, וכפי שסברנו, התמונה של האיש שגר באודסה, הייתה התמונה שגרמה לסבטלנה להחוויר ולהתיישר בכסא שלה.
חזרתי אל חברי בקהילה היהודית באוקראינה, וביקשתי ממנו לבדוק האם אוכל למצוא בקלות את האיש, שכנראה הוא אביה של נטלי. כעבור מספר ימים, הוא חזר אליי, וסיפר לי שהוא דיבר עם האיש, ולאחר שיחת שכנועים ארוכה, האיש הודה שאשתו הראשונה ובתו התינוקת עזבו לישראל לפני 23 שנים.
סיפרתי את החדשות לנטלי, שהייתה מאד נרגשת. הצלחתי לשכנע אותה, לא לבוא איתי לפגישה עם אביה. רציתי קודם לשמוע ממנו מדוע אשתו עזבה לבדה את ביתם, ומדוע הוא נכנע לתכתיביה לא להכיר את בתו הקטנה. הגענו לסיכום, שנטלי תגיע לאוקראינה רק במידה שיתברר שזהו אכן אביה ושהוא מוכן לפגוש אותה. היא העבירה לי ערימת תמונות שלה בכל הגילאים, ותמונות של אמה וסבתא כשהיו צעירות.
הגעתי לאודסה ביום קר מאד, מינוס 20 מעלות. המטוס חג בשמיים במשך כרבע שעה עד שהוא קיבל אישור נחיתה. נשבעתי שזאת פעם האחרונה שאני מסכים לקבל תיק חיפוש הורים במדינה שהטמפרטורות שלה בחורף הן מתחת לאפס.
חברי חיכה לי בשדה התעופה באודסה. הוא העביר אותי לבית מלון כדי שאוכל להתרענן לפני המפגש הגורלי, עם וולדימיר סטויובסקי, אביה של נטלי.
הגענו לביתה של משפחת סטויובסקי כשעתיים לאחר הנחיתה שלי באודסה.
ביתה של משפחת סטויבסקי היה בית דו קומתי, בית מודרני, דומה לבתים האחרים שברחוב. ניתן היה להבין שמצבו הכלכלי של ולדימיר היה יציב למדי. ליד הבית, חנו שתי מכוניות. מכונית סקודה מסחרית, ופורד אקסנט משפחתית.
את הדלת פתחה לנו צעירה כבת 20, בלונדינית וגבהת קומה, שמאד הזכירה את נטלי.
הבנתי שהיא בתו של ולדימיר ושכנראה נטלי עומדת להגשים את החלום שלה. להכיר ולפגוש אחים שהיא לא ידעה על קיומם.
"אבא, הגיעו אורחים. אולי תבוא כבר, ותעזוב את הכלים, לניקולאי. הוא הבטיח שכשהוא חוזר מהמשחק, הוא מנקה את הבלגן שהוא השאיר במטבח."
הדברים נאמרו ברוסית שוטפת, אך בעזרתו של ידידי הרוסי, קיבלתי תרגום סימולטני.
מאד קיוויתי שמארחי דוברים גם אנגלית, שאוכל לנהל בעצמי את השיחה איתם.
כעבור שתי דקות, ולדימיר נכנס לחדר. הוא היה גבר גבוה, כ-1.90 ס"מ, בעל רעמת שיער בהירה מאד ועיניים כחולות חודרות. העתק מדויק של פניה והבעתה של נטלי. לא הייתי צריך שום מסמכים או הוכחות כדי לדעת, שלפני עומד אביה הביולוגי של נטלי.
בתחילת השיחה הוא דיבר רוסית עם חברי, אך מכיוון שהם ידעו שאני לא שולט בשפתם, הם עברו לאנגלית, שרמת הדיבור שלה הייתה גבוהה למדי.
הראיתי לוולדימיר את התמונות שהבאתי מהארץ. נטלי בשלבים שונים של חייה.
הוא הסתכל בתמונות בעיון, לפעמים חייך, ולפעמים, היה נדמה שהוא עומד לדמוע.
מאחוריו עמדה אנה, אחותה של נטלי, והביטה בעניין בתמונות. היא נראתה כמרותקת למעשיו של אביה. הבעת התרגשות נראתה היטב על פניהם של האב ובתו.
הוא לקח נשימה ארוכה והחל לגולל את הסיפור, שבגללו הגעתי לאוקראינה.
"כשהכרתי את סבטלנה היינו שנינו בני 21. הייתי בשנה האחרונה ללימודי הנדסה, וסבטלנה, עמדה לסיים תואר בראיית חשבון. היא הייתה מבריקה, ומספר משרדים מובילים בקייב, עמדו בתור כדי לקלוט אותה. היא סיימה את התואר שלה בהצטיינות יתרה, ומיד בסיומם היא התחילה לעבוד במשרד גדול. היא התקדמה במהירות, וקיבלה שכר גבוה על עבודתה. מנגד, ולדימיר החליט לפתוח משרד מהנדסים פרטי עם שני שותפים.
בהתחלה העסק פרח, אך עם הזמן, החלה האטה וכעבר שנה, ולדימיר נאלץ להכריז על פשיטת רגל. הכישלון הכלכלי הטיל צל כבד על בני הזוג הצעירים, שבינתיים חבקו תינוקת צעירה, נטלי. ולדימיר שלא עמד בתוצאות כישלונו, החל לשתות, להמר, והפסיד גם את ביתו באחד הימים הקשים ביותר בחייו.
יום אחד, כשהיה שיכור במיוחד, סבטלנה התעמתה איתו, והוא דחף אותה בכעס. היא נפלה ונחבלה. עוד באותו היום היא עזבה את הדירה השכורה שהם עברו אליה לאחר שהיו צריכים לפנות את הדירה שוולדימיר הפסיד בהימורים.
לאחר שהבין את טעותו, ולדימיר ניסה לתקן את היחסים ביניהם, נכנס למוסד לגמילה מאלכוהול, אך מבחינתה של סבטלנה הקשר ביניהם נגמר.
היא דרשה ממנו גט, תמורת אי הגשת תלונה במשטרה, ועוד דרשה, שהוא לעולם לא יחפש אחריה ואחרי ביתו. שניהם ידעו, שתלונה במשטרה תחסל כל סיכוי שלו להתקבל למקום עבודה מכובד, או להקים עסק חדש.
יומיים לפני שהיא עמדה לעזוב לישראל, סבטלנה סיפרה לו מהן תכניותיה, אפשרה לו להיפרד מנטלי, אך דרשה ממנו שוב, לא ליצור איתן קשר. היא הענישה אותו קשות על השגיאות שלו בכל תחום בחייו.
לאחר ששיקם את עצמו, התחיל לעבוד במשרד מהנדסים גדול, ועם הזמן, הצליח לפתוח משרד משלו. הוא גם הצליח לאתר את סבטלנה והתחיל לשלוח לה מכתבים. היא סירבה
לאפשר לו לראות את נטלי, אך באחד הימים, לאחר שהוא התעקש, הסכימה שהוא יעביר לה סכום כסף חד פעמי, לרכישת דירה ביקנעם עילית. סבטלנה רצתה להבטיח את עתידה הכלכלי של נטלי, חוץ מזה שהיא הרגישה שזה היה חובה של ולדימיר כלפיה, לאחר שהפסיד את דירתם המשותפת לפני מספר שנים.
לאחר שהבין שאשתו לא תחזור אליו, ולא תאפשר לו לראות אי פעם את בתו היחידה, החליט ולדימיר להקים בית חדש. הוא הכיר את אשתו השנייה, מרינה, צעירה יהודייה, נישא לה והם הביאו לעולם שני ילדים, אנה וניקולאי, בני 20 ו-17 בהתאמה.
הגורל הכה בוולדימיר שוב, כשמרינה חלתה בסרטן הדם, ולפני כחמש שנים נפטרה מהמחלה. מאז, הוא מקדיש את כל כולו לשני ילדיו, ומדי פעם חושב על נטלי, בתו הבכורה.
"אתה יודע, זה עומד להשתנות. נטלי מחכה לאישור ממני, להגיע לכאן ולהכיר את בני משפחתה. אם תסכים שהיא תבוא לפגוש אתכם, היא יכולה להגיע לכאן בעוד כמה ימים."
"ומה עם סבטלנה? מה היא תגיד? היא לא תסכים, שאני אפגוש את נטלי, היא השביעה אותי שלעולם לא אפגוש אותה."
"קודם כל, שנטלי תגיע לכאן. אחרי זה, נפתור את הבעיה עם סבטלנה. שילמת את חובך מזמן, ולנטלי, מגיע להכיר את אבא שלה."
"נטלי, איך הרוסית שלך? נדמה לי שתצטרכי להשתמש בה הרבה בימים הקרובים."
סיפרתי בקצרה לנטלי, על התוצאות של הביקור שלי אצל אביה. יכולתי לשמוע בקולה, את ההתרגשות שלה. סיכמנו שאחכה לה בשדה התעופה בעוד כשלושה ימים.
ניצלתי את הימים שחיכיתי לנטלי, כדי לבקר באתרים היסטוריים באודסה ובסביבה. למזלי, הייתה הפוגה קצרה בשלגים ויכולתי לטייל קצת בעיר.
ביום הגעתה של נטלי, הוחלט שנחכה שלושה אנשים בשדה. אני, ושני האחים שלה. הייתה לי תחושה שעדיף להשאיר את הפגישה בין האב לבתו, לסוף. שוולדימיר יחכה לה בבית, ושבינתיים היא תכיר את שני אחיה.
רק כשראיתי את נטלי מתקרבת אלינו, הבנתי עד כמה היא דומה לשני האחים שלה. גם הם ראו את הדמיון, וההתרגשות הייתה גדולה.
הם הציגו את עצמם, תחילה באנגלית, אך מיד עברו לרוסית. בשניות הראשונות הם קצת היססו והיו מאד מנומסים, אך הראשונה ששברה את הקרח הייתה אנה, שכנראה הכי דומה באישיותה לאביה. אחרי החיבוקים והנשיקות, הם נזכרו שגם אני שם, וחזרו לשפה האנגלית.
הרגע הגדול הגיע. נטלי עומדת לפגוש לראשונה בחייה הבוגרים את אביה הביולוגי.
ולדימיר פתח את הדלת עוד לפני שאנה סיימה להחנות את המכונית המשפחתית הגדולה. הוא יצא לעברנו, ובדיוק כמו בתו האמצעית, לפני כמה שעות, הוא פסע לעבר נטלי, וחיבק אותה ארוכות. הדמעות זלגו להן ללא מעצורים.
זה היה מחזה מרגש ומרתק. גם אני התרגשתי, כי ידעתי עד כמה שניהם חיכו לאותו הרגע.
בבית, אנה הכינה שתייה חמה לכולם, וכמו בפגישה הראשונה בינינו, ולדימיר סיפר לנטלי על האהבה הגדולה בינו לבין סבטלנה ואיך שהקשיים הכלכליים הרסו את הקן המשפחתי שהם בנו.
נטלי הקשיבה בקשב רב לדבריו, הבעת פניה השתנתה לפי הדברים שנאמרו, מדי פעם הם היו עוברים לרוסית, כשלולדימיר היו חסרות המילים באנגלית. מכיוון שהכרתי את הסיפור, לא הפריע לי כשלא הבנתי את כל מה שנאמר ביניהם.
"אני רוצה שתבואו לארץ. לפחות לביקור. אני רוצה שתהיו בחתונה שלי. אתם המשפחה שלי, חוץ מאמא ומסבתא אין לי אף אחד בעולם, שאני יכולה להגיד שהם המשפחה שלי. אני מתחתנת ב-15/8 אני מבקשת שתהיו נוכחים ביום הכי מאושר בחיי. בבקשה, עכשיו שגיליתי אתכם, אני לא רוצה לאבד אתכם שוב."
ולדימיר הבטיח שיבדוק את הנושא, אך עמד על כך, שהדבר הראשון שנטלי צריכה לעשות כשהיא חוזרת לישראל, הוא לדבר עם סבטלנה, ולהסביר לה, שהפגישה המחודשת ביניהם, לא הייתה ביוזמתו.
חזרנו לארץ כמה ימים אחרי הפגישה הראשונה. היה לנטלי קשה להיפרד מבני המשפחה החדשים/ישנים, אבל היא הייתה חייבת לחזור לחיים הרגילים שלה.
קבענו שגם אני אהיה נוכח כשהיא תספר לשתי הנשים החשובות בחייה, את נסיבות הפגישה בינה לבין אביה, ושאולי, אצליח לשכנע את סבטלנה לתת את ברכתה לאיחוד בין בעלה לשעבר לבין בתה היחידה.
כפי שסברתי, האווירה בבית הייתה קשה, כשנטלי עדכנה את אמה על פרטי הפגישה עם אביה ואחיה.
הטונים עלו אחרי חמש דקות של שיחה, שהתנהלה ברובה ברוסית. כשהיה נראה שהשיחה עומדת לפני פיצוץ, התערבה הסבתא המבוגרת והשתיקה את שתי הנשים. את תוכן הדברים למדתי מאוחר יותר מפיה של נטלי.
"די, תפסיקו. סבטלנה, מספיק. מספיק הענשת את כולנו. הוא מזמן שילם את החוב שלו. אמללת אותו מספיק. גם עזבת אותו, גם לקחת לו את היהלום שלו (נטלי), וגם מנעת ממנו לפגוש את הקטנה, שהייתה הדבר הכי חשוב בחיים שלו. הוא טעה, הוא התנצל, הוא שיקם את עצמו, אבל את לא סלחת לו, בגלל הגאווה הטיפשית שלך. חיית את כל החיים שלך לבד, טיפלת בילדה קטנה ובאם מבוגרת, ועכשיו בגיל 45, את עוד מעט בעצמך תתחילי להתבגר ותהיי לבד. לא מגיע לנטלי שהיא לא תכיר את אבא שלה, ואת האחים שלה. עוד מעט אני לא אהיה כאן, ואת תהיי לבד לגמרי. הרסת את החיים שלך, אל תהרסי את החיים של עוד אנשים." אחרי הנאום הצורב, הסבתא יצאה מהחדר, ואחרי מספר דקות, סבטלנה נתנה את ברכת הדרך לנטלי.
כשחזרנו לסלון, ניתן היה לראות שדבריה פגעו במטרה.
"בסדר, אני מסכימה שהם יבואו לחתונה. הם לא חייבים לדבר איתי. אני אתנהג בנימוס, אבל אל תצפי ממני להיות נחמדה אליהם. הם הילדים שלו, לא שלי."
נטלי חיבקה את אמה הקשוחה, ואחרי כמה דקות, אפשר היה לראות שהחיבוק ריכך במעט את סבטלנה המחוספסת והקשה.
למרות שסבטלנה הצליחה באמצעות עבודה קשה ולמידת השפה העברית על בוריה, לעסוק במקצוע כרואת חשבון, ולהחזיק באופן מכובד את כלכלת הבית, המאמץ שהיא השקיעה בעבודה, היה על חשבון חייה האישיים, והיא הייתה מסורה לגמרי לאמה ולבתה.
הוחלט שהאב וילדיו יגיעו שבועיים לפני החתונה, יתארחו בבית מלון בחיפה, ויטיילו עם הבת והחתן ברחבי הארץ.
החיבור בין כולם היה מהיר, ואז הגיע היום שנטלי החליטה להפגיש בין שני הוריה.
אני לא הייתי נוכח במקום, אבל שמעתי מנטלי הנרגשת, שאותה כימיה שחיברה בין הוריה לפני הרבה שנים, עדיין הייתה חיה וקיימת.
אם בהתחלה קרחונים הפרידו בין בני הזוג, אחרי כמה שעות של ישיבה באותו החדר, הקרחון החל להפשיר, ובסוף אותו הערב, הם כבר נשמעו צוחקים, מבדיחות ישנות, ומהעלאת זיכרונות. נטלי הייתה מוכנה להישבע, שגם מבטים מסוג אחר הוחלפו בין ההורים.
החתונה של נטלי ואורי הייתה לפני חודשיים. גם אני הוזמנתי. את ריקוד הסלואו שרקדו נטלי ואביה, לעולם לא אשכח. זה היה אחד הרגעים היפים והמרגשים ביותר שחוויתי בקריירת הבילוש הארוכה שלי.
דרך אגב, חודשיים אחרי החתונה, נטלי התקשרה אליי, וסיפרה, שאביה והאחים שלה, החליטו לעלות לארץ, ולהשתקע ביקנעם עילית. מצבו הכלכלי של ולדימיר מאפשר לו להעביר את עסקיו לישראל, וילדיו התאהבו בארץ בעת ביקורם.
ולא רק האהבה הזו ניצותה. גם אהבה שלא זכתה לצ'אנס אמיתי לפני כעשרים שנה, התעוררה מחדש. סבטלנה וולדימיר החליטו לחדש את הקשר שנותק באכזריות לפני שני עשורים. שיהיה בהצלחה לכולם.
אמנון רודס-חקירות. נשר
מייל:[email protected] טלפון משרד048202817 נייד:0525922245
