מאבק סביב חטיף שוקולד

סודות מסחרים הם אלמנטים חשובים בהצלחת עסקים. עסקים רבים מבססים את המוניטין – ואת הריווחיות שלהם – על סמך מוצר ייחודי שלהם המיוצר על ידי סוד מסחרי השייך להם. לרוב הסוד- רצפט – או מסמך נשמר בכספת, לעיתים בעסק או במקום אחר. וכאשר בעל עסק מכין את המוצר- על פי הסוד, הוא עושה זאת בחדר סגור ולבד, או עם אנשים שהוא סומך עליהם, לרוב בני משפחה. 
 
 
דליפת הסוד המסחרי או גניבתו הם הסיוט הגדול של כל בעל עסק, ולכן הגישה אליו היא מאוד ממודרת כדי שלא תגיע לאנשים הלא נכונים. מיותר לציין שעסקים רבים משקיעים משאבים רבים על מנת להשיג מידע על עסקים מתחרים אחרים כדי לעקוף אותם כלכלית. דליפת הסוד יכולה לפגוע בעסק אנושות, וכשיש חשש כזה, בעלי העסק ימהרו לסתום את הפרצה, בעזרת משרד חקירות לצורך אבטחת מידע.
 
 
מקרה כזה הגיע אלי לא מזמן. בעלי מפעל מאוד מפורסם במרכז הארץ המייצר מוצר פופלארי בתחום המזון והמשקאות, הגיעו אלי מוטרדים מאוד. הם חושדים שאחד העובדים גנב את הרצפט להכנת המוצר המפורסם שלהם. החשד עלה כאשר ראו במרכול המקומי מוצר מאוד דומה בצורה מחשידה למוצר הדגל שלהם.  את הסיפור גוללו בפני בעל העסק ועורך הדין שלו, שנכנסו אליו בבוקר חורפי.

בעל העסק היה דמות ציבורית מוכרת, כבן 60 גוץ בעל קרחת גדולה, ולבוש בחליפה לא אופנתית. לצידו היה עורך הדין, כבן גילו, גבוה ונראה טוב לגילו, לבוש בחליפה שלושה חלקים אופנתית, לאצבעו טבעת זהב שבמרכזה יהלום גדול. בעל המפעל התיישב מולי והחל לספר לי את את חשדותיו כמו אוטוסדרדה עד שהייתי צריך לעצור אותו כמה פעמים, ואף לתת לו כוס מים כאשר נחנק מרוב התרגשות. עורך הדין שלו עמד כל העת לידו והקשיב קשב רב.
 
 
החשד העיקרי נפל על מזכירה שהוא שכר לא מזמן, אשר נהגה לצאת הרבה לדבר בפלאפון ארוכות, מה שהחשיד את בעל המפעל, שהיא יוצאת כל הזמן כדי לקבל הוראות. דבר נוסף שהחשיד אותו, שלדעת עורך הדין היה מאוד טפשי, היה שראה את מוצר החברה המתחרה באופן קבוע אצלה תיק. חטיף שוקולד. הוא ביקש לעשות עליה מעקב צמוד כדי לאשש את כל החשדות שלו. לאחר מכן התערב עורך הדין במתינות, והציע שבשלב זה כדאי שיעשו קודם כל פוליגרף לכל עובדי המשרד, ואם יתברר איזה חשד כל שהוא, יבצעו מעקבים. הצעת העורך דין עוררה בי חשדות שאליהם אידרש מאוחר יותר בסיפור.

פוליגרף, מעקב ותוצאה מפתיעה

רציתי להתחיל מעקבים במקביל לפוליגרף, אך עלה לי רעיון אחר ובמקום החלטתי להתחיל עם הפוליגרף כהצעת עורך הדין. כבר ביום למחרת הגעתי למפעל עם מכשיר הפוליגרף, לאחר שכבר יום לפני הכין בעל המפעל את כל העובדים בעניין. הרעיון היה להעביר את כולם בפוליגרף כדי שהעובדת החשודה לא תדע שהיא כרגע החשודה העיקרית.
 
להפתעתי המפעל לא היה נראה מאורגן כמו שחשבתי שיהיה אלא מאוד מבולגן. חבילות עם החטיף המפורסם היו מפוזרות בכל מקום, ללא סדר ניכר. לשירותי עמד משרד המנהל, שם העמדתי את הפוליגרף והתחלנו להכניס עובד לאחר עובד. מלבד כמה שהתרגשו, כל עובדי המפעל עברו את הבדיקה בהצלחה, כולל העובדת להפתעת בעל המפעל. בתום הבדיקה נפל בעל המפעל על כורסתו הגדולה בייאוש רב, ושאל מה נעשה? הבטתי אליו ועניתי שעוד לא סיימנו, יש עוד עובד אחד שלא נבדק. בעל המפעל הביט בי בשאלה, ועניתי אני רוצה שעורך הדין יעבור גם את הבדיקה.

הדבר הדהים אותו, אך משום מה הוא הסכים איתי, עורך הדין האדים כאשר שמע את הבקשה, אך התיישב בלית ברירה ולאחר תרעומת. התחלתי בשאלות הרגילות, לשמו, איפה הוא גר, תפקידו, ואז אל השאלות העיקריות, האם יש לו קשר כל שהוא אל בעלי המפעל המתחרה, ושם כביטוי המקצוע, המחט החלה לרקד. עורך הדין התחיל להזיע עד שלבסוף הודה שהוא קיבל כסף רב כדי להעביר את הרצפט להכנת החטיף לחברה המתחרה. כאשר בעל החברה שמע זאת, הוא חטף התקף לב מהזעזוע, כיוון שלא יכל לסבול את בגידה עורך הדין שהיה איתו שנים. מיד הזמנו אמבולנס שפינה אותו.
 
 
בעל הבית יצא מאותו התקף לב ואף הזמין אותי לבוא לבקר אותו בבית החולים, שם הודה לי על היוזמה. הוא סיפר לי שפיטר את עורך הדין והגיש נגדו תלונה במשטרה ואף בלשכת עורכי הדין ששוקלת לשלול ממנו את רישיון עורך הדין שלו. עכשיו הוא מרגיש יותר רגוע הוסיף, כאשר הוא גילה לבסוף מי באמת בוגד בו.    
This Is CAPTCHA Image