פעמיים בוגד
"שלא תבין אותי לא נכון. הבעל שלי מ-ו-ש-ל-ם." היא נאנחה בסיפוק ונשענה אחורה על הכורסא מולי.
בתיה. שלושים וחמש. נשואה פלוס שתיים. יפה ומטופחת. התקשרה אלי אתמול על מנת לקבוע פגישה דחופה רק בשביל לספר לי שהחיים יפים.
חיכיתי בסבלנות. בסוף זה תמיד מגיע.
"לפני שבוע הוא חזר מהעבודה, נתן לי נשיקה כרגיל, אבל אחרי עשר שנות נישואין, אני כבר יודעת לזהות מתי משהו לא בסדר."
היא השתתקה קצת, משחזרת בדמיונה את המאורע, לגמה מהקפה שהגשתי לה, והמשיכה: "אז כשהוא נכנס להתקלח, עשיתי מה שכל אישה נורמאלית עושה. חיטטתי לו בתיק."
היא שוב השתתקה, והסתכלה עלי. מחכה שאשפוט אותה או אנזוף בה.
אלא שאני חוקר פרטי לא שופט.
"וכן, צדקתי." בתיה המשיכה. "בתיק הייתה קופסה קטנה מהודרת ובתוכה טבעת זהב מדהימה. עכשיו. זה לא יום ההולדת שלי, לא יום הנישואין שלנו, אין שום דבר מיוחד שעומד לקרות שמצדיק מתנה כזאת יקרה. ולמרות שחיכיתי, לא קיבלתי את ההפתעה המיוחדת הזאת ממנו. אז באתי אליך. אני רוצה שתפתח במעקב צמוד אחריו."
היא נתנה לי את הפרטים הדרושים לצורך המעקב, סיכמנו את התנאים הבסיסיים בינינו, וניגשתי לעבודה.
למחרת אחר הצהריים יצא אורי, הבעל המושלם, ממשרדו בכרמל, נכנס לרכבו, ולקח אותי לטיול לתל אביב.
בצפון העיר, ליד אחד הבניינים המפוארים, הוא יצא מהרכב, נכנס לבנין וניגש למעלית.
המתנתי ממול. זה לקח בסביבות שעתיים עד שהוא יצא מהבניין וחזר למשרדו.
שעתיים נוספות של המתנה מחוץ למשרד, ואז חזר אורי אל חיק משפחתו.
למחרת, לקראת הצהריים, הוא יצא ממשרדו, ונסע שוב אל אותו בנין מבוקש בצפון תל אביב. הפעם הוא נשאר ברכב, ולאחר מספר דקות יצאה מהבניין בחורה צעירה, לבושה מיני הדוק וגופיה חושפנית.
לא בדיוק בר רפאלי. אבל די קרובה.
בר, סליחה, הבחורה, נכנסה אל הרכב ופצחה בסדרת נישוקים וחיבוקים לוהטים עם אורי. זה לקח להם שעה, להתחבק ולהתנשק ולהחליף חוויות מחיי הנישואין. סליחה, הבגידות.
אחר כך הם יצאו מהרכב, ניגשו אל דלת הכניסה של הבניין, ודיגמנו נשיקות נוסח צרפת ישר אל מצלמת הוידיאו שלי. בסופו של דבר הם אמרו יפה שלום והלכו, כל אחד לדרכו.
אורי חזר אל המשרד ואני חזרתי אל נקודת התצפית שלי מול משרדו. בעודי ממתין, קיבלתי שיחה מבתיה, שביקשה לדעת איך מתנהל המעקב. דיווחתי לה על מאורעות היומיים האחרונים. היא נתנה לי את אחת השתיקות המפורסמות שלה, ואז ביקשה שאעצור בינתיים, וקבעה פגישה למחרת במשרדי כדי לצפות בהקרנת הבכורה של מעללי הבעל המושלם.
אחרי שצפתה פעמיים בסרט המעקב, עברה על דוחות התצפית שלי, וחיסלה בקבוק מים כמעט שלם, היא סיפרה לי שאתמול בערב התעמתה עם אורי וביקשה לדעת עבור מי נקנתה הטבעת היקרה שמצאה בתיקו.
עמי עשה מה שכל גבר בר דעת עושה. הוא הכחיש נמרצות.
לטענתו, הוא קנה את הטבעת עבור השותף שלו, שלא מבין בתכשיטים והיה צריך עזרה בקניית תכשיט לכבוד יום ההולדת של אשתו.
חוקר פרטי נאלץ לא פעם לשמש גם כפסיכולוג. המתנתי בסבלנות שבתיה תגמור לבכות, הרגעתי אותה ושלחתי אותה לביתה, מצוידת בסרט המעקב, בדו"ח, ובעצה מועילה – לחשוב טוב לפני שהיא פועלת.
כעבור חצי שנה, ולאחר שכל הסיפור נשכח כמעט לגמרי מזיכרוני, נכנסה אל משרדי בחורה צעירה ויפהפייה.
"זוכר אותי?" צייצה בחיוך.
האמת, היא הייתה מוכרת לי אלא שלא הצלחתי להיזכר מהיכן.
"זוכר שלפני חצי שנה בערך עקבת אחרי בחור בשם אורי? שהיה נשוי לאישה בשם בתיה? אז זהו, שבעקבות הממצאים המצוינים שלך, הם התגרשו סוף סוף ואורי עבר לגור איתי".
כולי אושר. עכשיו מה את רוצה? הייתי בטוח שההסבר יגיע.
"אז זהו. שראיתי את השם והפרטים שלך על דוח המעקב שהיה אצל אורי. אנחנו חיים ביחד כבר כמה חודשים, ובזמן האחרון שמתי לב להתנהגות משונה אצלו. ובגלל שביצעת עבור אשתו לשעבר עבודה כל כך טובה..."
אמנון רודס חקירות, נשר
